אירוע השקת גיליונות 21-22 של כתב-העת המסדרון
מאת: יאיר בן־חיים

ביום ראשון א בטבת תשפ"ו – 21/12/2025 נר שמיני של חג החנוכה התקיים אירוע השקת גיליונות 21-22 של כתב-העת 'המסדרון', בבית-היוצר בנמל תל־אביב.
פתחתי את האירוע עם הדלקת נר שמיני של החנוכה ולאחר מכן ציינתי את את היצירה המעטרת את שער גיליון מס' 22 עם 'חנוכיית התקווה' של האמן אלי גרוס, אשר נבנתה משברי טילים שנורו לעבר מדינת ישראל על ידי איראן ושטניי החמאס מעזה במהלך המלחמה האחרונה. אלי גרוס, הוא האמן אורח של הגיליון ויצירות נוספות שלו שנעשו אף הן משבריי טילים מעטרות את עמודיי הגיליון.
'חנוכיית התקווה' היא מיצב אמנות ייחודי שמסמל את הזכות של האמן ליצור מחומרי הרס לסמל של אור, אמונה ותקווה.
החנוכייה הוצבה עד לפני כשבועיים בכיכר החטופים בתל־אביב וכיום לרגל חג החנוכה נשלחה החנוכייה בסיוע של משרד החוץ לארצות הברית והוצבה ברובע מנהטן בניו יורק.
ראש עיריית ניו יורק היוצא, אריק אדמס, הדליק את 'חנוכיית התקווה' באירוע חנוכה רשמי שאירחה עיריית ניו יורק, שנערך בבניין העירייה, כשהוא חובש כיפה ובליווי רב קהילה.
בין דבריי ציינתי שבשני הגיליויות יש הוויה שירית של ההתרחשות וההרגשות של כל אחד ואחת מאיתנו בשל טבח השבעה באוקטובר ביישובי העוטף.
בגיליון 21 כיוונתי את ההשראה לכתיבתכם לנושא: אֹרֶךְ רוּחַ, מאחר והרוחות בחברה הישראלית סערו בשל המחדל שקרה.
בגיליון 22 בחרתי בנושא: 'שכל העולם ישמע וידע' מתוך כוונה להיטיב עם ההסברה של מדינת ישראל ברחביי העולם.
בעולם חייבים לדעת את האמת. מדינת ישראל יצאה להגנתה, להשיב למרצחיי החמאס כגמולם.
הפעולות הצבאיות של מדינת ישראל לאחר השבעה באוקטובר היו במטרה להשיב את כלל החטופים והחללים למדינת ישראל. כעת נותר לנו רק לברך ולהודות שכל החטופים החיים שבו לחיק משפחותיהם, אני מאמין שכל אחד ואחת מאיתנו מחבק את הנחמה של משפחות החללים שהושבו והובאו לקבורה בישראל, למעט השבת גופתו של החלל החטוף האחרון רן גואילי. חשוב לציין שההסדר שנעשה לשחרור החטופים והחללים נעשה בזכות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שיזם את ההסדר.
כל אחד מאזרחיי המדינה חווה את הטראומה בשל המאורעות הבלתי נתפסים ועל כל אחד ואחת מאיתנו מוטל לדבר ולפרסם בכל דרך את פשעיי המלחמה שבוצעו ביישובי העוטף.
אני מקווה שאכן נגלה אֹרֶךְ רוּחַ ואיפוק כלפי דעות שאנחנו לא מסכימים לקבל, מתוך כוונה לשמור על השפיות ולחזק את האחדות של העם.
ההורים שלנו ובני הדורות הקודמים הקימו את מדינת ישראל ועלינו מוטל לשמור על צביון שפוי והגיוני, מוטל עלינו להמתיק את ימינו. ולסיום דבריי ביצעתי שיר שכתבתי והלחנתי 'אל הארץ שלי' המשקף את הלך הרוחות של השנתיים האחרונות בארץ ישראל.
בהמשך של האירוע הזמנתי את הדוברים. הדוברת הראשונה הייתה המשוררת ד"ר אלישבע זֹהר רייך, שבגיליון 21 בחרתי להקדיש לבעלה המשורר אשר רייך ז"ל שנפטר בחודש אפריל השנה. בשער הגיליון מעטר תצלום מסדרת צילומים שערכתי עם אשר בביתו לפני כמעט עשר שנים במסגרת צילום למדור 'דַּבֵּר אֶל הַשִּׁיר' בו קרא את שירו 'וו החיבור'.
הדוברים הבאים היו המשוררים הרצל ובלפור חקק שכתבו רשימה בגיליון 22 שכותרתה 'דברים באזני העולם ומשפחתו' דברים שמייצגים את האמת האחת, האמת לאמיתה. ואני מצטט.
"בשנתיים האחרונות, מאז 7 באוקטובר 2023, התחדד המאבק שלנו על קיומנו בארץ. הגיעה העת לעמוד על המשמר ולתת לכל העולם ומשפחתו את ה'אני מאמין' של קיומנו כאן, של שיבתנו לארץ מולדתנו לאחר גלות ארוכה. לנוכח מסע הַכָּזָב המציף אותנו, כדי לשלול את הלגיטימיות של קיומנו בארץ, עלינו לספּר לעולם ולמשפחתו את הסיפור שלנו, הסיפור האמיתי".
האמן אורח בגיליון 21 רוני ראובן, אמן ואוצר תערוכות. נשא דברים ודבריי תודה לבחירה שלי בו כאמן אורח וחשיפה של יצירותיו. בגיליון 22 יש רשימה על התערוכה שאצר 'שפה שנייה' שתושק ב 2/01/2026 בגלריית הסדנה לאמנות ביבנה במעמד ראש העיר רועי גבאי. ויצירה שלי, 'מכרות הפחם' תוצג עם עוד שלוש יצירות נוספות שלי.
בשלב זה של האירוע ביצעתי את השיר: 'דמיינו' / Imagije של ג'ון לנון, בגרסה בעברית שכתבתי לפני כעשר שנים.
לאחר מכן הגיע שלב בו הזמנתי את המשוררים והמשוררות שיקראו את שיריהם משני הגיליונות.
המשוררים שקראו הם: רות וולף, יערה בן־דוד, גדי לוי, ענת גרי-לקריף, רחל בכר, עמוס גואטה, דליס, יפה וגנר (יאיר-פור), אסנת אלון גוילי, בן אייזנשטיין, רום קופל, קרא את שירה של סבתו ד"ר אורה עשהאל 'מחיר השנאה' בעברית ובתרגום שלו לאנגלית. יהודית סולומון, משה קול, חן קפלן, חדוה ראובן, שושנה ויג, אריה רובינוביץ, ואבי דבש.





