שם הספר-"בדרך הביתה", מצביע על מהלך ממושך שאדם עושה כדי להגיע למטרה, ליעד, למקום שהוא מושא

שאיפתו. וזה כולל משך זמן, אופן שהתהליכים נעשים, קשיים, מהמורות, חוויות לסוגיהן, שינויים, כל מה שנקרא: 'אורך המסע".

פנינה אליאני שורוק בחרה בשם זה לספרה כדי לסמן את מסע החניכה של הגיבורה הספרותית שלה, ורד. זהו מסע אל 'הישראליות', כהגדרה, מסע אל 'הבית' כהגדרה, ושהיא, הגיבורה ובני משפחתה יתקבלו בו כדיירים ויוגדרו 'ישראלים'.

​

חלוציות, תחילת התיישבות, מעבר לשטח מחייה חדש, הכרת שפה, סלנג ישראלי ששונה משפת התנ"ך, הכרת מדינה שיש בה קיבוץ גלויות, אזרחים ממקורות שונים, מתרבויות שונות, ממנטליות שונה והתערבבות בתוכה, בין מרכיביה החדשים. זו השתתפות בהנחת יסודות לבניית עם מחודש, אלה הערכים שעולים בספר זה מבין פרקי הסיפורים הקצרים בסדר כרונולוגי מוקפד. ייתכן שאלו הן חוויותיה של פנינה שורוק, הילדה שעלתה לארץ בגיל 8, וייתכן שפרטים ביוגרפיים שולבו יחדיו, הן של משפחתה על כל ענפיה והן של משפחות נוספות שעלו לארץ מקזבלנקה, וייתכן שאירועים אותנטיים הצטרפו לפרקי בידיון ויצרו סיפור תקופתי אזורי. , ממואר. המציאות בקרית שמונה בשנות ה-60 מתוארת מתוך חיי היומיום של התושבים. פרנסה, כלכלת בית, מוסדות קהילה, מוסדות חינוך- בתי ספר, גנים, כל אלה מתוארים במקביל למצב בטחוני, חברתי, מפלגתי, דתי, לאומי.

​

המשפחה שהתיישבה בקרית שמונה הגיעה עם התרבות שלה, עם הקודים ודפוסי ההתנהלות שלה. תיאורים אותנטיים חושפים מנהגים, מסורת, סממני חג ומנגד סממני אבלות, לבוש, מאכלים, טקסים, אמונות, עיסוק. כל אלה מנסים למצוא מקום בתוך מנהגים  של אחרים וגם בתוך הישראליות הצברית שמקילה בערך חשיבות הפרטים הקטנים, שכן היא ממוקדת מטרה והיא מול עיניה וההתייחסות לכך אחרת.

ההיררכיה המשפחתית מתערערת. נוצר פער בתוך המשפחה. האבא 'הראש' מתקשה לשמור על מעמדו כמפרנס יחיד. הוא מרכין ראש ושותק. השתיקה תופסת מקום. ה'שם' וה-'כאן' נמדדים. מדינה עקורה מול מדינת עלייה. נוטש/בורח מול מתיישב. הילדים הסתדרו מהר, עם השפה ועם המוסדות. מתמזגים. הם הופכים לפה, לנציגי הבית והם גם מוצאים אהבות.

​

הסיפור הראשון בספר שנסגר מעגלית עם הסיפור האחרון מביא את כרטיס הכניסה לישראליות- הצבא. הסיפור- 'חייל' מספר על טובי. טובי, גם הוא הגיע משם, מאותה תרבות ומאותה מדינה. אבל טובי פרץ את המסגרת התרבותית. כבר לא שוחט  ובן תורה, הוא דילג אל משאלות ליבו. דילג עם העוד שלו, מניגון פיוט של בית הכנסת לניגון מודרני. כמו פרפר חופש דילג וגם קרא ללהקה שלו "טובי והפרפרים". התיאור של טובי בשורות הספר נפלאות מבחינת הרכב ספרותי: " באיפוק של בן תורה, טובי היה טוב מכולנו, טהור, יפה, מעולם לא רב, היה לו מפתח של כל אחד, בחיוך, במילה, בשירה ובנגינה", נפילתו של טובי בצבא מדגישה את המציאות במדינה. העולים החדשים נכנסו למציאות של המדינה. וכמה הספר הזה נכון גם לימים אלה. ספר ישראלי. הספר של המדינה שלנו. כך היא נוצרה וכך אנחנו חיים בה. פנינה אליאני שורוק הביאה לנו ספר שהוא התהוותה של המדינה שלנו.

​

ספר זה יכול להיות מומחז להצגת תיאטרון, להיות מופע על במה.

הוא מכיל את המרכיבים הנחוצים. תמונות ותפאורה מתחלפת, מצבים משתנים, העמדה, דמויות, דיאלוגים, אקטים תיאטרליים, מערכות שונות באתרים שונים.

אקט פתיחה- המשפחה מתכנסת בקזבלנקה לקראת החלטה על עזיבה. ויכוח ומחלוקת בין ענפיה של המשפחה. מי שרוצה לעלות לארץ ישראל ואחרים שבוחרים את צרפת/ פריז. נגזרת שתיקה על בני המשפחה שלא לחשוף את העזיבה.

אקט שני- התפאורה משתנה- העולים החדשים מתקבלים בקרית שמונה. הסבא והסבתא שעלו קודם לארץ ובני משפחה. מובעת שמחה בשירה. הסבא נותן עצה לאב המשפחה לדרוש רק שיכון ולא צריף. המשפחה מקבלת דירת שיכון בעלת שני חדרים וכולם מנקים ומסדרים אותה. האמא מכינה מטעמים מקופסאות שימורים.

​

מערכה שלישית- תפאורה משתנה- אב המשפחה מגיע לבוש בחליפה ו'שאפו'-מגבעת לראשו, לעבודה בקק"ל, נטיעת עצים. הדיסוננס בתרבות מובלט. השפה העברית מפי האבא היא שפת התורה ואנשי השטח בגינון דוברים עברית "צברית". האב חש עלבון בסוג העבודה שניתנה לו. כאן עולה עניין הגיבור והאנטי גיבור. האב- 'ראש המשפחה' הפך לנחות. וכאן נופלת עליו- שתיקה.

שתיקה מובלטת מאד בפרקי הספר. שתיקה בקזבלנקה לקראת העלייה, שתיקה של האבא נוכח המציאות החדשה, השתקה של התרבות שהביאו מארץ המוצא, מהמולדת הישנה. כשהגיעו לארץ רצו להתקבל ולהתמזג בתרבות הצברית והשתיקו את סממני התרבות "הישנה".

אקט נוסף- תפאורה מתחלפת- ורד בבית הספר. השפה והאקצנט שונים מבני כיתתה.

המורה מגלה את כישרון הכתיבה שלה בחיבור המוצלח שהיא כתבה והוא מוצג באירוע בבית הספר. הילדה, ורד, מתקבלת לחברת התלמידים.

ורד עם גלעד, בן הקיבוץ, צעד נוסף שלה, היא מתערה בחברה.

אקט נוסף -תפאורה מתחלפת- טובי מנגן בעוד. מנגינות שירי ארץ ישראל. טובי מוקף בחברים.

טובי בצבא, חייל של מדינת ישראל.

 

אקט נוסף- תפאורה מתחלפת- סעודת חג בחצר השיכון. כל המשפחה מתכנסת. שולחן ערוך בהקפדה. מאכלים כיד המלך, המאכלים מוצגים על ידי האורחים הרבים כולל הסבא והסבתא. האמא מכרה את התכשיטים תמורת הארוחה, העיקר לחגוג יחד.

אקט נוסף- תפאורה משתנה- ורד מתארסת עם גלעד, ורד בצבא.

אקט הסיום- האבל על טובי שנפל בצבא. מנהגי אבלות לפי המסורת מול אנשי הצבא. התמזגות בין הסמל הישראלי- הצבא והעולים המשתרשים בארץ, לכולם אותו חזון.