חדש על המדף

 אני מאשים 

 מאת: אמיל זולא

לקראת 120 שנים לפרסומו של "אני מאשים" מאת אמיל זולא,

רואה המאמר המופתי אור בתרגום חדש לעברית

תרגום מצרפתית: הדר קלונובר

בליווי מאמר רקע מאת חי בדרה

קמין – ברזילי  -  הוצאה לאור

* * * * * * 

122 עמודים, 79 ש"ח

ב-18 בינואר ימלאו 120 שנים לפרסומו של המאמר המופתי "אני מאשים".

 

עם השנים, הפך המאמר למותג נצחי ולאחת מאבני היסוד של מוסר וצדק בימינו. אין איש שאינו מכיר את המושג "אני מאשים" ואיזכוריו רבים מספור בתרבות המערבית.

 

אמיל זולא, מחבר המאמר נחשב עד היום לאחד מהדמויות הנערצות ביותר, ולא רק בזכות ספריו אלא גם בזכות נכונותו לשלם מחיר אישי כבד על היותו "רודף הצדק".

 

מאידך, דווקא כאן, בארץ ישראל, בארצו של היהודי, כמעט כל איש ואישה ידעו להזכיר כי זהו מאמר חשוב העוסק במשפט דרייפוס, ואף ידעו לציין כי יש לו קשר לאנטישמיות – אך למרות זאת, מרביתם המוחלטת לא קראו אותו, לא התבסמו במילותיו בנות האלמוות ובזעקה קורעת הלב לצדק, בעוד אלפרד דרייפוס נמק בכלא תחת סדרת שקרים ומבוזה בפומבי תחת מופע אימים של אנטישמיות עירומה.

 

זהו סיפור מעשה מהגדולים והמשפיעים  על היהודים, על חוזה המדינה ומדינת ישראל וכן על הקריאה הבלתי מתפשרת לצדק.  

 

למאמר "אני מאשים" מצורף מאמר רקע  המפרט את חשיבותו וסיפור השתלשלות של משפט דרייפוס, ואת הלקחים המוסריים הנובעים מהמשפט.

 

הוצאת קמין-ברזילי  מגישה  לקורא העברי מאמר חשוב זה בתרגום חדש.

על הפרשה מתוך ויקיפדיה

אמיל זולא, היה סופר ופובליציסט צרפתי. זולא היה דמות בולטת בליברליזציה הפוליטית של צרפת. נחשב - יחד עם פלובּר - לאבי הזרם הנטוריאליסטי בספרות.

בשנת 1898 יצא זולא ללחום את מלחמתו של הקצין היהודי הצרפתי, אלפרד דרייפוס, שהואשם בבגידה במולדתו על לא עוול בכפו. אמיל זולא יזם את פעולותיו להוכחת חפותו מפשע של אלפרד דרייפוס בעקבות החומר שאסף בנושא הסופר היהודי ברנאר לזר Lazare. בשורת מאמרים הוכיח אמיל זולא כי אלפרד דרייפוס חף מפשע. ב-13 בינואר 1898, פרסם זולא בעיתון ל'אורור (L'Aurore) של ז'ורז' קלמנסו מכתב גלוי תחת הכותרת "אני מאשים...!" (בצרפתית: "J'accuse"), בו פנה אל נשיא צרפת פליקס פור והאשים את ראשי הצבא בעיוות דין ובהגנה על המרגל האמיתי בפרשת דרייפוס, (ציטוט מהמכתב - "אני מאשים את בית הדין הצבאי הראשון שהפר את החוק בהרשיעו נאשם על בסיס מסמך שנשאר חסוי. אני מאשים את בית הדין הצבאי השני שזיכה ביודעין אדם אשם").

כ-300 אלף העותקים של העיתון נחטפו תוך שעות ספורות, והמאמר גרם טלטלה בציבור הצרפתי. מכתבו של זולא עורר זעם (בעיקר מצד חוגי השלטון) והוא נתבע לדין על הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה, וב-23 בפברואר 1898 הורשע ונדון לשנת מאסר ולקנס כספי. זולא נמלט לאנגליה, אולם לאחר פחות משנה הותר לו לחזור. בעקבות התערבותו בפרשה הוא איבד רבים מקוראיו, אולם לא פסק מלכתוב עד יום מותו.

פורסם בתאריך: 27/12/2017

כתב-העת המסדרון