כל השעות והדקות הקשות

כָּל הַשָּׁעוֹת וְהַדַּקּוֹת הַקָּשׁוֹת

הֵן כְּמוֹ שְׁזִיפִים בְּצִנְצֶנֶת, כְּבוּשִׁים בְּמֶלַח,

מְקֻמָּטִים, מִתְכַּוְּצִים לְתוֹךְ עַצְמָם,

מְמַרְמְרִים מַשֶּׁהוּ בְּצֶבַע סְנַפִּירֵי כָּרִישׁ אֶל הַזְּכוּכִית.

כָּךְ פֻּרְעָנוּת הוֹפֶכֶת לִרְגִיעָה.

תְּחִלָּה הַצִּנְצֶנֶת כּוֹלֵאת אֶת הָאוּמֶבּוֹשִׁי, אַחַר כָּךְ הָאֹרֶז מַחְזִיק.

האגס

נוֹבֶמְבֶּר. אַגָּס אֶחָד

מִתְנוֹדֵד, לְלֹא סִבָּה, עַל עֵץ חֲסַר עָלִים.

יְדִידִי נָפַל בְּבֵית אָבוֹת.

בְּיַעַר מְנֻמָּשׁ רָדְפוּ אַחֲרָיו בְּזַעַם, ת'וֹרוֹ, קוֹלְרִידְג' וּבּוֹמַרְשֶׁה.

גַּם הֲזָיוֹת, כְּפִי הַנִּרְאֶה, אֶפְשָׁר לִקְרֹא הֵיטֵב.

הוּא מְנֻמָּס, רָהוּט, גַּם כְּשֶׁמְּאֻיָּם.

עֲדִינוּתוֹ הָעַתִּיקָה, לְכָל חַיָּיו

דְּבֵקָה בּוֹ. "שִׂכְלִי עַכְשָׁו?

בְּמִדָּה רַבָּה הוּא כִּסְפִינָה קְטַנָּה.

הֵם מַכְרִיחִים אוֹתִי לָלֶכֶת עַל הַבְּהוֹנוֹת,

הַזָּוִיּוֹת הֵן חֲשׁוּבוֹת. אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מַעֲלוֹת,

וְאַתָּה אָבוּד." הַחַיִּים עֲדַיִן יְקָרִים לוֹ,

לַמְרוֹת אֱמוּנָתוֹ שֶׁזֶּה בְּאַשְׁמָתוֹ שֶׁכָּךְ הוּא מִתְיַסֵּר,

בְּאַשְׁמָתוֹ, יְדִידָיו הַוָּתִיקִים הִפְנוּ לוֹ עֹרֶף,

כְּמוֹ עוֹרְבִים לְבֶן מִינָם הַפָּצוּעַ.

אֵין חֶמְלָה כָּאן, אֲפִלּוּ לֹא קַמְצוּץ שֶׁל רַחֲמִים.

רֵד, צְנַח,

אֵיזֶה קוֹל חַיָּב לִדְחֹק בְּגֶזַע הָאַגָּס.

הַוִּכּוּחַ הַזֶּה צָרִיךְ לְהִמָּשֵׁךְ, אֵין לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ.

מִשַּׁחַר עַד שַׁחַר, אֲנִי מַבִּיטָה: הוּא עֲדַיִן כָּאן.