סיפור של אהבה וחושך, כאב והשראה  לניצחון

מאת: יאיר בן־חיים

ערב השקת ספר השירה 'זְכוּכִית הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלָּה' של המשוררת ורדה אליעזר התקיים בבית הסופר בתאריך 18/03/2019 

את האירוע הנחה המשורר אביחי קמחי, ובין  נושאי הדברים אודות הספר היו ד"ר מירי גלעד ופרופ' רפי וייכרט.

במהלך הערב עלו לבמה וקראו משירי הספר , יוסף כהן אלרן, בתיה הדסי, ארלט מינצר, כוכבה סרנגה, ושושי קלאס.

בין לבין הנעימה בקולה החם הזמרת עדנה גורן משיריה, שפתחה עם שיר של דודתה הזמרת אסתר גמלילית 'שני שושנים' לחן: מרדכי זעירא ומילים של יעקב אורלנד. שיתפה את הקהל שלמעשה הביצוע המקורי לא היה של שושנה דמארי אלא של דודתה אשר קנתה את השיר. בהמשך ביצעה את השיר   'לפנות ערב', של המלחין סשה ארגוב למילותיו של יעקב שבתאי.

ורדה אליעזר, A.M בלימודי עבודה, בוגרת מדעי ההתנהגות, מגשרת ויועצת זוגית ואישית.

בשנת 2012 פרסמה את ספר הילדים 'גן השעשועים לכל הצורות והצבעים'.

שירים וסיפורים קצרים שלה ראו אור באנתולוגיות שונות ובכתבי עת מודפסים ומקוונים. 'זְכוּכִית הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלָּה' הוא ספר שיריה הראשון והוא יצא לאור בתמיכה וסיוע הוצאת 'מוטיב'.

מדבריה של ד"ר מירי גלעד.

 

"אני מוצאת  בספר הזה את המטוטלת הגדולה של החיים. זה אצל כולם באיזשהו אופן. יש שירים של חושך מוחלט, כמו בשיר 'חיבוק'  שמסתיים "

חשכה נופלת עד הסוף אי-אפשר פה לרמות, או להונות את עצמינו לפעמים יש רגעים של חשכה מוחלטת למשל בשיר 'בצורת' " בַּצֹּרֶת

"הַכְּאֵב מְסַמֵּא עֵינַיִם מִלִּרְאוֹת אֶת יְפִי הָעוֹלָם. הַיָּרֹק מַצְהִיב הַלָּבָן אַט מַשְׁחִיר. אֵין אֲוִיר". [---]

ממש מחניק. אז למה כותבים את זה, אני רוצה לצטט את דויד גרוסמן שאחרי האסון שלו הוא אמר: "כשכל-כך כואב אני כותב, כי זה גואל אותי מלהיות קורבן" זאת אומרת הכתיבה על הכאב בעיניי זה לא רק נחמה, זהו סוג של איזה ניצחון. זאת תחושה שאתה מתגבר אבל במילה ניצחן יש גם  את הצירוף של נצח. ברגע שאתה כותב את זה אתה ממשיך הלאה, אתה מצליח להתגבר זה משהו שיש לו משמעות.

יש גם שירים שהם גם הטוב, היפה, כמו למשל השיר, 'שַׁלְוָה' זה אחד משירים רבים המסתיימים בטוב, יש את הרגעים האלה שחשים בהתפרצות של הטוב".

שַׁלְוָה

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת לֹא יִקְּחוּ עוֹד מִמֶּנָּה.

חֹם קַרְנַיִם בְּנִשְׁמָתָהּ נִטְוָה.

בְּעִתּוֹת גְּשָׁמִים מַצְלִיפִים, עֵת נִדְמֶה שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִסְחַף,

יִגְבַּר הוּא, בְּהַזְכִּירוֹ אֶת שֶׁהָיָה כָּאן מִכְּבָר.

 

וְשׁוּב יֵרָגְעוּ שָׁמַיִם וּנְשָׁמוֹת,

וְשׁוּב תְּרַחֵף בְּרֹחַב כְּנָפַיִם אוֹתָהּ צִפּוֹר שִׁיר

וּבְתָוֵי קוֹלָהּ תְּרַקֵּד עַל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה,

וְתִמָּלֵא הָאָרֶץ שִׁירָה,

וְתִמָּלֵא שַׁלְוָה.

צילום: יאיר בן־חיים

בְּעֵרָה

שַׁלְוַת גַּלִּים נִתֶּכֶת עַל עוֹלָם זוֹעֵם,

פָּנִים עוֹטוֹת רֹגַע קִצְפִּי בּוֹהֵק,

זוֹהֵר בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ טוֹוַת קוּרֵי זָהָב

מִמִּשְׁטָח כָּחֹל אֶל עֵבֶר הַמֶּרְחָב.

 

דְּמוּת אֲבוּדָה נִצֶּבֶת עַל קַו חוֹמָה

צוֹפָה אֶל עֵבֶר שֶׁמֶשׁ כְּתֻמָּה.

יוֹקֶדֶת בְּעֵינֶיהָ, רוֹצָה לִשְׂרֹף,

פּוֹחֶדֶת מִפָּנֶיהָ מַבִּיטָה לָאֵינְסוֹף.

 

כְּשֶׁאֵין כָּאן יָד חוֹבֶקֶת,

כְּשֶׁאִישׁ אֵינוֹ מֵשִׂים לִבּוֹ,

אֵיךְ יִמָּצֵא כֹּחַ, אֵיךְ תִּמָּצֵא סִבָּה

לְהִוָּתֵר אַחַת מוּל שֶׁמֶשׁ מַכְאִיבָה.

 

אָז מִתּוֹךְ אֹפֶק עָטוּר לָבָן

יָעוּף פִּתְאֹם שַׁחַף חָפְשִׁי, מְאֻשָּׁר,

וְעֵת יִשְּׁקוּ כְּנָפָיו לָאֹפֶק הַקָּרֵב

תַּעֲטֹף עֶדְנַת הָאוֹר אֶת הֶמְיַת הַלֵּב.

"מה ששבה את ליבי, טילטל וריתק אותי, הם שירים לא מעטים שהם בעצם המאבק הגדול של החיים. זה בעצם איך לעמוד מול פיתויי הייאוש מול מלתעות החשכה, אפילו בהומור היא אומרת "ללכת לטייל עם השמש" עם הסרטן ועם השמש, איזו שורה עם עוצמה, זה בעצם  מלאכת החיים שלנו המאבק שלנו זה הסיפור הגדול איך להתגבר, איך אנחנו עוברים מסע של התגברות. וזה מה שריתק אותי כאן, יש כאן התמודדות אמיתית כובשת ומרגשת , איך להאחז באור.

ורדה מזכירה רבות בשיריה את השמש, והאור בשירה של ורדה היא מכאיבה היא דוקרת, הואר הזה כמו שהמשוררת זלדה כתבה "היופי נתקע כמו סכין בלב" כלומר האור לפעמים ממש מכאיב, כי האור מזכיר לך את היש שלמעשה הוא נגזל כאן. אנחנו רואים בשיר כי הקרניים לוהטות חורטות את להב הכאב אבל פתאום בעולם בעולם יש משהו שקורה לנו משקף את העולם האנושי יש אנשים שהם מבוקעים נטושים ובכל זאת יוצאת מהם יונת אפורת קהת מבט ומלאת הבנה מי מאיתנו לא מחכה  ומייחל להבנה, להדדיות, לקשר, למבט כמו שזך כתב " ראיתיציפור רבת יופי ציפור ראתה אותי". התחושה הזאת של הדדיות. של מבט והבנה, לשם אנחנו חותרים בעצם, זה המסע הגדול.

 

הייתי מרותקת למאבק  של ורדה עם כל הכאבים והאכזבות, וגם אצל ההורים.

זהו ספר של סיפור של אהבה וחושך  וכאב עם המון השראה וזה ניצחון לדעת לכתוב את  הטלטלה הזאת  ואת המאבקים האלה של החיים".

מדברי רפי וייכרט שהאיר וליווה את  הספר:

בעולמה השירי של ורדה אליעזר מהלכות דמויות שעולות בזיכרון ושהכותבת מקדישה להן שירי דיוקן מדויקים: האב כילד יתום והאם בעלת הרגליים העדינות, המהגרת בפתח הפחון, הירקן, הקצבית ורבים אחרים.

מן השירים עולה ילדות פתח תקוואית קסומה אך לא נטולת חששות. השירים נודדים על פני מקומות ושנים, מרקידים את הפאונה והפלורה הארצישראלית בשלל צבעים אבל גם צוללים לבארות של יגון. האושר והצער מועצמים בהם בתחביר שופע רגש המתרפק על העבר ובוחן את האפשרות לאצור את החוויות במוזיאון הפתוח, השברירי ובן־החלוף, מתחת לכיפת השמים.

לאלבום התמונות - לחצו כאן

פורסם בתאריך 25/03/2019

לאתר כתב-העת 'המסדרון' - לחצו כאן