חִכָּיוֹן - תערוכת פופ אפ בגלריה נולובז

ורוניקה ניקול טטלבאום היא במאית קולנוע וצלמת. היא יצרה מספר סרטים קצרים כמו ״דג במים״, ״כל יום״ ו״וידוי"-שאף יוקרן במסגרת התערוכה. מן הסרטים והתצלומים ניכרים מינימליזם ואיפוק, קורט של סגפנות, ואמירה פרטית, רגשית. הצילומים מרחיבים את היריעה: אלה החיים של ניקול, הבית שלה, אהובתה בעבר, הכלבה, המקומות בהם דרכו רגליה, בישראל ומעבר לים, רגעים שנצרבו. לכאורה, בנאליה; הכל נראה די מוכר; אך יש כאן משהו אחר, הקול המיוחד שלה .המוסר את הדברים. ואלה בעיקר רגשות הגואים מעל קו האיפו.

פתיחה: יום חמישי 17.01.2019 בשעה 20:00

הגלריה פתוחה: רביעי 11:00-15:00 חמישי: 17:00- 21:00

שישי ושבת 11:00 - 15:00

כתובת: רחוב זבולון 19, פלורנטין, תל אביב.

זמן אחר, מקום אחר. על עבודותיה של ורוניקה ניקול טטלבאום

מאת: יואב שמואלי, ינואר 2019.

אני אוהב את התצלומים(והסרטים) של ניקול, דווקא כיוון שאינם בדיוק כוס היין שלי. המחוג שלה עצר באזימוט אחר. הקול שלה, אין לטעות בו..

זה ניכר מאוד לעין ולב חפצים, אף בזמן שבמבט ראשון ומשקר הם נראים כמעט בנאליים. מוכרים. לא הרואיים, לא איקוניים, כמעט אגביים.

פשטות וצלילות לפני הכל, וקורט צינה. קרח יבש. מעט זה הכל. ניקול יורה כדי להרוג, ברכות.

פכים דקים וקטנים של חיים, פכים פרטיים ופרטיקולריים וכלליים(של כולם) כאחד. וזמן עומד, מים

עומדים, מצב שינה. ללא דרמה ניכרת.

זמן עבר, לשון עבר. פעם(זיכרון). או על-זמני. ללא שעון.

רגשות. בדידות, געגוע, כמיהה, אהבה. ומקומות, נופים שונים, ועצמים, ודמויות וגופים.

בית, פורטרט נצחי, בעל חיים.

הרגשות חזקים אך כבושים. מישהי, כאפה שד.

הרגשות הם הפיתול. המורכבות. טורדים ומשתקעים ולא מניחים.

ישראל. ישראל של הפריפריה ושל תל-אביב, גם פריז, ושובל או הד או אד לזרות.

אהבה היא הסם. אינטימיות. אהבת נשים. זה אינו נושא כאן, אלא נתון, כמו צבע העיניים שלכם.

ניקול תרחיק וניקול תקרב. גם הצלמת לא יודעת עד לאן. כמו באהבה, לא הכל בשליטתה. ממש כמו ב״בלואו-אפ״, בואך מ. אנטוניוני.

פורסם בתאריך: 13.01.2019

חִכָּיוֹן - תערוכת פופ אפ בגלריה נולובז - ורוניקה ניקול טטלבאום