לפעמים באמצע החיים קם בנאדם ומוצא את עצמו משורר והדעת גוערת בו לגעת בכל הכוח ב'אני' המחפש את המרחב וחופש התנועה, והכל בא לידי ביטוי בכתיבה שהתפרצה לחייו  ובזכותה אולי נמצאה הנוסחה לנס הרפואי. זה המקרה של אביחי קמחי, שהשירה חילחלה לתוך נימי נפשו והשתלטה על סדר-היום שלו.

אביחי קמחי החל לכתוב שירה בשנת 2009, לאחר שאובחן כחולה בסרטן ריאות מתקדם עם גרורות למוח. הרופאים קצבו לו  חודשים ספורים, והוא הזדחל בשארית כוחותיו אל מעיין היצירה, שואב משם נחמה ותעצומות נפש. ספר הביכורים שלו, רשימון סרטן, סיפורת אוטוביוגרפית, תיעד את התמודדותו עם המחלה הקשה. הספר זכה להצלחה רבה ולחשיפה תקשורתית.

בהמשך כתב שני ספרי שירה: ללכת (הוצאת צור אות, 2012) ולנווט לבד בחושך (הוצאת כרמל/עמדה, 2013). לאחרונה יצא ספר שיריו השלישי, ללכת בירושלים, שהושק אחר כבוד במרכז החינוך והתרבות 'קהילת מבקשי דרך' בירושלים.

בספרו החדש 'הולך בירושלים' מתגלה קמחי כמשורר בשל המשרטט במילותיו תמונות ליריות רבות השראה, שנותנות את הפרשנות שלו לנחישות ולדבקות במטרה, לאהבת החיים, ליכולת להביט לסרטן הפולשני בלבן של העיניים מבלי לחשוש, מבלי להטיח האשמות. שירה לא מתיימרת, נטולת התייפייפות. מילים שיוצאות מהלב ונכנסות אל הלב.   

המשורר עמיחי חסון, מנחה ערב ההשקה, פתח בהקראת השיר פה ושם, שעל הכריכה האחורית של הספר. לדבריו, קמחי מרגיש בכל מקום על הפלנטה כאילו הוא הולך בירושלים. "אם יש משהו שמאפיין את השירים בספר זה שירים של הליכה, שירים של התמודדות, קטעים מתוך המציאות. כך, פגישה עם המשורר חיים גורי הופכת להיות שיר".

פרופ' חמוטל בן-זאב הקריאה את השיר צבעים