חדש על המדף

מילים כעת - אידה צוֹרית

מאת: יאיר בן־חיים

'מילים כעת' נכתב במהלך שנת אבל ואובדן. מבעד לחוויית ההזדקנות, הבדידות, הכאב והפיכחון, נוגעים השירים בכמיהה למשמעות, לחסד ולחמלה. בשורות חתוכות וקצובות, בכנות ובישירות, מתבוננת המשוררת בעצמה, בבני-המשפחה, בטבע, במוות ובחיים. העוצמה, הכנות והמוזיקליות הנפלאה שבשירים עושים ספר זה לפנינה של ממש בנוף השירה העברית.

אידה צוֹרית סופרת, חוקרת שירה ומשוררת ילידת תל-אביב. פרסמה עד היום 16 ספרים: רומנים וסיפורים (חלקם ראה אור בגרמנית, אנגלית וצרפתית), ביוגרפיות וספרי מסות על שירה. מילים כעת הוא ספר השירה השני שלה. קדם לו צל הזמן (עולם חדש 2014).

שירה טובה חודרת אליך ישירות. מקריאת שירתה של אידה צורית ניתן לזהות את יופיה של השפה העברית, את מלאכת היצירה הנרקמת ממילים, רגשות וצורך במציאת קרקע מוצקה לקיום האישי. הנראות בעידן הנוכחי חשובה מאין כמותה, יחד עם זאת  בונה המשוררת עולם חדש התואם את מידותיה, "דועכת ופורחת" נאחזת ברוח האופטימיות המציבה לה עוגן מבטחים כשמילותיה מחזקות אותה ומציבות לה קרקע בטוחה  מבלי להתבלבל בין חזיון תעתועים למציאות. זאת שירה  שמדברת אליי,  ופותחת בפניי צוהר אל עולמם התהפוכות בחייה ובשירתה, עם זאת יש לה את האמת שלה כיוצרת ובת-אדם  היא צמודה לאמת שלה, כפי שהיא כותבת בשירה 'רגע האמת(2)  "לְהִתְרַכֵּז בָּרֶגַע הַחוֹלֵף. / לְהִתְבּוֹנֵן בָּרִיק הָרוֹחֵשׁ מְלֵאוּת" אוהב את הספר הזה שירה במיטבה.

אשה היסטוריה

פִּתְאוֹם שַׂמְתִּי לֵב שֶׁמִּסְתַּכְּלִים עָלַי בְּתִמָּהוֹן, בִּפְלִיאָה,

שֶׁמַּצְבִּיעִים עָלַי כִּמְגַלִּים חַי־זָר, יַבֶּשֶׁת לֹא נוֹדְעָה,

וְהֵן תָּמִיד הִלַּכְתִּי בְּצִלָּם, אַחֲרֵי גַּבָּם,

צוֹפָה דּוֹמֶמֶת, עֲלוּמָה, שַׁלָּט בּוֹדֵד, עָרִיק,

בְּאֶרֶץ רַבָּה מְחוֹלֶלֶת סוּפָה,

גַּשָּׁשׁ נוֹאָשׁ מִגַּעַת בְּרוּחָם, מִמִּדְרַךְ כַּף רֶגֶל בְּתוֹכָם,

חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים מִן הַבָּא,

 

וְהֵבַנְתִּי שֶׁדַּבֶּשֶׁת זִכְרוֹנִי הַמֵּעִיק, הַכּוֹבֵל,

שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל אֲפִלּוּ קַשׁ

וְנִדְחָס בְּמוֹחִי כְּסִפּוּר עֲלִילָה סְכֵמָטִי, נִפְתָּל מְעַט,

שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר,

נִהְיָה נֶכֶס נַדְלָ"נִי נָזִיל וּמְבֻקָּשׁ, מַטְבֵּעַ עוֹבֵר לַסּוֹחֵר,

וְשֶׁאֵינִי אֶלָּא רַעְיוֹן, תְּקוּפָה, זְמַן אֻמָּה, אַדְמַת מְרִיבָה,

וִכּוּחֵי טֵרִיטוֹרְיָה — הִיסְטוֹרְיָה.

רגע האמת (2)

לְהִתְרַכֵּז בָּרֶגַע הַחוֹלֵף.

לְהִתְבּוֹנֵן בָּרִיק הָרוֹחֵשׁ מְלֵאוּת,

בָּאָבִיב הַמִּתְרוֹנֵן סָבִיב,

בַּכְּאֵב הַשּׂוֹרֵט מִכָּל שֶׁאָבַד,

בְּצִנַּת הַבְּדִידוּת.

לְהִצָּמֵד אֶל רֶגַע הָאֱמֶת כָּעֵת.

לֹא לְהִמָּלֵט.

לְהַאֲזִין לַנְּשִׁימָה, לַשִּׁעוּל הֶחָלוּל,

לָעַפְעַף הַנִּרְעָד, לְגַלֵּי הַקֹּר בָּרַגְלַיִם,

לַדָּם הַזּוֹרֵם בָּעוֹרְקִים,

לְגַלְגַּלֵּי הַזְּמַן הַחוֹרְקִים,

לְהַקְשִׁיב בְּלִי בְּעָתָה לָאִישׁ שֶׁאִתָּהּ,

שִׁמְשׁוֹן קְצוּץ מַחְלָפוֹת,

אִילָן כְּרוּת פֹּארוֹת,

וְלָהּ, הַזָּרָה בְּעֵינֵי עַצְמָהּ,

בְּלִי הִתְנַצְּלוּת אוֹ בּוּשָׁה.

לָדַעַת שֶׁאֲפִלּוּ הֵם מִשְׁתַּדְּכִים מֵחָדָשׁ

וַעֲדַיִן יִהְיוּ הֲפוּכִים,

לְעוֹלָם יַמְשִׁיכוּ לִשְׂחוֹת יַחְדָּו,

בַּכִּוּוּן הָאֶחָד וְיָחִיד. 

אמור את המילה

לִפְעָמִים זוֹ גַּם לֹא הַמִּלָּה,

רַק הָרוּחַ הַנִּבְלַעַת בֵּין פָּסוּק לְפָסוּק,

בֵּין שֶׁנֶק לְגִהוּק,

רַק הַזַּרְקוֹר הַמְּסַנְוֵר צֵל חוֹמֵק בָּעֲרָפֶל,

לַחַשׁ הָעוֹלֶה מֵאוֹב, צְבִיטַת מַכְאוֹב.

אַךְ תְּהֵא זוֹ אֲפִלּוּ חֶמְלָה.

גַּם הִיא גְּאֻלָּה לְשָׁעָה.

אֱמֹר, אִם כֵּן, אֱמֹר אֶת הַמִּלָּה.

אני מדברת אל עצמי פילוסופית

אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי:

אַל תְּצַפִּי לְדָבָר מֵאִישׁ, צַפִּי מִמֵּךְ,

צַפִּי בְּכָל כּוֹחֵךְ, גַּם אִם בְּעַל כָּרְחֵךְ,

נִשְׁמִי עִם הַצִּפִּיָּה הַזֹּאת, צִמְחִי אִתָּהּ,

הַאֲמִינִי בָּהּ בְּכָל מְאוֹדֵךְ,

 

וְהַמְשִׁיכִי לְהִתְפַּלֵּל.

בְּמַרְתְּפֵי מִגְדַּל בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְתִּי גַּם בָּכִיתִי

לְסִלְסוּלֵי צִפּוֹר זֶמֶר,

וְרֹשֶם רָחוֹק שֶׁל אָבִיב בִּסְבַךְ גּוֹנֵי יְרֹקֶת עֵצִים

וְאוּלְטְרָמָרִין מְאֻבָּק שֶׁל שָׁמַיִם קוֹדְרִים

נֵעוֹר בְּטַלְטֵלָה

וְהַלֵּב הוּצַף גַּעְגּוּעִים גּוֹאִים, גּוֹעֲשִׁים, בְּהוּלִים

לְהֵאָחֵז בַּבִּינָה הַמִּסְתַּתֶּרֶת וּמוֹפִיעָה

וְנֶעֱלֶמֶת וְזוֹרַחַת וְדוֹעֶכֶת וּפוֹרַחַת

פְּרִיחָה אֲפִילָה,

וּלְפֶתַע אֶפֶס הַכּוֹחַ לִחְיוֹת, לַהֲרוֹת אֶת הַמִּלָּה,

שֶׁהַחֹר הַשָּׁחֹר בָּלַע.

מבחר מספריה של אידה צורית:

 

 הקרבן והברית : עיונים בשירת נתן אלתרמן, הוצאת דביר, 1973

 עיר הנידחת, רומן, הוצאת עם עובד, 1984

 החיים, האצילות, ביוגרפיה חלקית של אמיר גלבע ומרכיבים קבליים בשירתו, הוצאת   

 הקיבוץ המאוחד, 1988

 שירת הפרא האציל, ביוגרפיה של אבות ישורון, הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 1995  

 אשתו המנודה, רומן על רעייתו של תיאודור הרצל, הוצאת כתר 1997

 אהבת חיים, רומן על אהבתה של אירה יאן לחיים נחמן ביאליק, הוצאת כתר, 2000

 העלמה והמשורר, רומן על אהבתה של צילה בינדר לנתן אלתרמן, הוצאת ידיעות  

 אחרונות, 2004

 המדרגה השלושים ושבע, סיפורים, הוצאת כרמל, 2007

 אורליה: ספר החזיונות והתפילות, הוצאת נהר ספרים, 2012

 צל הזמן, שירים, הוצאת עולם חדש, 2014

בלי הד

מָתַי אָבַד לִי הֵד קוֹלִי וְהוּא תָּלוּי בְּהֵד מִזּוּלָתִי,

שֶׁכְּמוֹ נוּרָה גּוֹסֶסֶת, מְהַבְהֶבֶת, כָּבָה־נִדְלֶקֶת,

מְעַמְעֶמֶת עַד כְּלוֹתָהּ,

גַּם לְהֵד קוֹלִי, חָבוּי עַד שֶׁיֶּחְפַּץ בְּמַעֲמַקֵּי הַבְּאֵר,

עִם לִבְלוּבִי הָיְתָה עֶדְנָה וְהוּא נוֹהֵר, שׁוֹקֵק,

פּוֹעֵם לְצִיּוּצִים שֶׁל לֵב סְחַרְחַר, שִׁכּוֹר מֵאַהֲבָה,

הֵד בַּיְשָׁן, אִלֵּם, הֵד נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים,

הֵד רָדוּף תּוּגָה שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָהּ כָּבָה

גַּם כְּשֶׁדֶּלֶק הַבְּעֵרָה נִשְׂרָף

וְהֵד הַקּוֹל, תָּלוּי בַּזָּר וּבָאַחֵר,

חָדֵל לִינֹק מִמֵּי הַתְּהוֹם שֶׁל הַבְּאֵר

וְהוּא נוֹתָר תָּלוּי עַל הַבְּלִי־מָה

עָטוּף בִּתְעוּקַת דְּמָמָה.

 

אֵל נָא, הוֹשַׁע נָא לָהּ,

הָשֵׁב לָהּ הֵד קוֹלָהּ הַתָּם שֶׁמִּשֶּׁכְּבָר,

לָבוֹא חֶמְלַת עֶדְנָה, וְלוּ מֵאֲפֶלְיָה.

זו שבמראה

זוֹ שֶׁבַּמַּרְאָה מְנַסָּה בִּשְׁאֵרִית חַיֶּיהָ לְכַפֵּר, לְהִשְׁתַּפֵּר,

לָשֵׂאת מַבָּט לְלֹא מוֹרָא אֶל בָּבוּאוֹת עֲבָרָהּ שֶׁמֵּעֵבֶר לַמַּרְאָה,

צֵל גּוֹרֵף שָׁנִים, שֹׁבֶל מַרְאוֹת שֶׁהִתְבַּלָּה,

סֶרַח עוֹדֵף, טְלָאֵי סוֹד שֶׁפַּחַד לְהִסְתַּבֵּךְ בּוֹ וְלִמְעֹד,

כִּי אָז, אֵיךְ תִּמְצָא בָּהּ אֶת הַכּוֹחַ לְשַׁנּוֹת, לְהֵיטִיב,

לִחְיוֹת — עוֹד?     

 

— עָלַיִךְ לְמַלֵּא אֶת הַיּוֹם בְּאֵנֶרְגְּיָה נְכוֹנָה,

נוֹזֶפֶת בָּהּ זוֹ שֶׁבַּמַּרְאָה,

לִשְׁטֹף אֶת מִשְׁקְעֵי הַלַּיְלָה,

צֵל שָׂרָף, יַנְשׁוּפִים קְצוּצֵי כָּנָף, פִּגְרֵי עֲטַלֵּפִים,

לְהָאִיר פָּנִים לַבֹּקֶר הַבָּא,

לְעוֹרְרוֹ בְּסַמִּים חֲרִיפִים, מַמְרִיצִים,

לְהַכְנִיס סֵדֶר בָּרֹאשׁ, בַּנַּיֶּרֶת,

לְהִתְקַשֵּׁר לְמוֹסָדוֹת, לַעֲרֹךְ קְנִיּוֹת, לְהַטּוֹת אֹזֶן לַחֲבֵרוֹת,

לִשְׁמֹר עַל הָאִזּוּן הֶעָדִין, הָרָעוּעַ, בַּמִּנּוּן הַנָּכוֹן,

לִדְחוֹת אֶת הָרָעָה הַהוֹלֶכֶת וְנֶחְקֶקֶת בַּפַּרְצוּף הַמִּסְכֵּן

הָרוֹכֵן אֵלַיִךְ מִן הַמַּרְאָה,

כְּשֶׁהַתְּבִיעָה לְהִשְׁתַּנּוֹת בָּאָה בְּלַחַץ הַזְּמַן,

בְּדֹחַק הַלֵּב,

בְּתִקְוָה קְלוּשָׁה שֶׁשֹּׁבֶל רוּחֵךְ כְּשֶׁתִּפְרְשִׁי,

יִשְׂתָּרֵךְ אַחֲרַיִךְ בְּמֶרְחַב הֶחָלָל שֶׁל סָפֵק־עוֹלָם

שֶׁרַק אוֹתוֹ יָדַעְתְּ בִּימֵי חֶלְדֵּךְ,

וְיַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם בּוֹ, מְסֻנָּן מֵעֲכִירוּתוֹ, בְּתֻמּוֹ וּבְטָהֳרָתוֹ,

עַד יוֹם מוֹתֵךְ/מוֹתוֹ

פורסם בתאריך 23/04/2018