אפשר שקט? - אפשר מים?

קבלו את הטריקה האחרונה

חגיגת פואטרי סלאם בבית ביאליק!

כתב וצילם: יאיר בן־חיים

מימין: יובל בילגוראי, ענת אלינב, גלעד בלום ואריק אבר

ספוקן וורד בבית ביאליק | גלעד בלום -  במקום בו אין אהבה

ספוקן וורד בבית ביאליק | ענת אלינב  -  בואי נדבר קצת ככה

ספוקן וורד בבית ביאליק | אריק ארב  -  הכניסיני תחת כנפך

ספוקן וורד בבית ביאליק | יהודה אטלס - בת כיתתי

ספוקן וורד בבית ביאליק | אריק אבר - המסע אל תוך ההדחקה

ספוקן וורד בבית ביאליק | יהודה אטלס

לסיום העונה הספרותית של בית ביאליק לשנת תשע"ז התקיים אירוע מיוחד, חגיגה פואטית של מילים, תווים ומקצבים. שלושה משוררים שהציגו מבחר קטעים השאובים מהמציאות הקיומית בחייהם, נתנו בראש והלהיבו את הקהל שהגיב וגעש.

 

מה זה  פּוֹאֵטְרִי סְלֵאם  למעשה. בתרגום חופשי מאנגלית ( poetry slam) 'הטחת שירה' זהו אירוע בו משוררים מדקלמים יצירה מפרי עטם, בסגנון הנקרא "ספוקן וורד". (מילה מדוברת).

האם זאת שירה, לא בהכרח, יחד עם זאת המילים תופסות בַּעֲלוּת חד-משמעית וחיות בעולם משלהן והן משתחררות ללא מעצורים, ללא הגבלה, ללא תנאים, ללא תכתיבים, ולאורך כל הדרך מלווה אותן הרגש, והוא כובש והוא מייבש את הגרון, והוא טורף את כל הקלפים. והנה אנחנו בעידן בו למילים יש עולם משלהן והן פורקות כל עול, מבלי להתחשבן מה יגידו, ואיך הן תתקבלנה.

שעה ורבע  המילים דיברו מתוך גרונם, נפשם ורוחם של המשוררים, בלחישה ובצעקה ובדממה.  כוחו של הספוקן וורד הוא הדיבור ולא מדובר כאן על דיבור סתמי וגם אם כן הסתמי הופך באחת להיות במרכז העניינים. כי ככה המשורר בוחר וככה הוא רוצה להביע את עצמו.  השירה המדוברת שונה משירה כתובה הנקראת מהדף, היא שונה מאחר וכוחה הוא בטונציית המילים, או חלקי מילים, סתם צליל מתוך מילה, אנחה, גחגוך צחוק, הבעות פנים המדברות ומשתלבות עם הדיבור, הצעקה הרגש, ההדר וגם הסתם, על הכל יש דגש מבלי לפסוח על האמת האחת והיחידה, הרצון לומר, הרצון להתבטא. זה מורכב ואחר.

 

המוזיקאי יובל בילגוראי פתח את הערב בביצוע נפלא לשירם של להקת 'החלונות הגבוהים' 'אינך יכולה ככה סתם ללכת' (מילים: יורם טהר-לב, לחן: של שמוליק קראוס).

ומייד אחר כך החל האירוע.

המופע הוכתר כ'סלאם ג'אם'  והוא החל בדברי פתיחה קצרים והסבר של המשורר אריק אבר על מה שעומד להתרחש על הבמה. "חלקכם בוודאי שואלים את עצמכם מה זה 'סלאם ג'אם', ובכן אני אוהב להגדיר את זה כקלאב שיח בין מילים מושחזות היטב שהמשוררים כאן הביאו עימם והצלילים המאולתרים מהלב של יובל בילגוראי ועד התגובות שלכם. אז לצורך העניין אני בא ואומר: מילים – מילים – מילים ויובל בילגוראי צלילים – צלילים – צלילים, ואתם בלה – בלה – בלה". 

מייד לאחר דברי הפתיחה הזמין את גלעד בלום לבמה שפנה למוזיקאי יובל בילגוראי ושאל אותו אם הוא יכול לתת לו מס הכנסה, שאלה שהובילה לשטף מילים ישירות, קולעות וחוצבות  הקשורות  בדילמה האם כדאי להיות אמן, האם כדאי להיות מועסק או עצמאי,  זה החל כך: "אתמול סבתי שתחייה ואבי שיזכה לחיים ארוכים החליטו לשיחת התערבות, שיחת חתך ממוצעת במשפחה אשכנזית שרק רוצה לדעת שהכל מתנהל לפי התוכנית התוכנית שלשמה כולנו  הגענו לכאן. מה קורה גלעד? מה עם עבודה? הרי אינך מצפה להמשיך ולחיות ככה על חשבון אמך? קום בחור עצל וצא לעבודה". כאן בא תיאור בו הוא  מנסה להסביר למשפחתו היקרה על  תוכניותיו בנושא הכתיבה והנסיון למצוא את עצמו כאמן. ובהמשך השיח עובר למס הכנסה והחוויה שיש לו איתם כעוסק פטור. (ראו סרטון שידור חי)

 

הבאה בתור הייתה ענת אלינב  שכבשה אותי בפשטות הרהוטה, בחן הכובש ובשליטה הכל כך טבעית בהצבת השפה על מסלול החיים והיא הוכיחה שהיא בשליטה מלאה,  אוחזת במושכות השפה,  דוהרת עם המילים אל עולמה הקסום.

 

"אפשר מים? אז אפשר חלב? חלב שקדים עם קש

אפשר קש? רציתי אדום, אפשר אדום?

בעצם בא לי לימונדה. אפשר להכין לימונדה ולחרב על הדרך את כל המטבח?

אבל בא לי.

אפשר עוגיה בריאה? ועוד עוגיה בריאה ועוד עוגיה בריאה

את כל החבילה אפשר?

אפשר רק לעצמי? אבל בא לי

את יכולה לערבב לי, לחתוך, לעשות פול אין, או לקשור, לשרוך לפתוח לכרוך לי את זה

אפשר לשיר לי עכשיו "לדוד משה"?

את יכולה בבקשה עכשיו.

את יכולה שזה יהיה עכשיו?

אפשר שזה יהיה לפני רגע לפני שביקשתי, לפני שבכלל רציתי?

אם בדיוק לפני שרציתי היית מביאה את זה היה אולי פותר את כל הבעיה

אפשר בירה? לא לא? מה זה בירה? אבל למה? למה?

היי מה זה גרגיר של אבק וואו וזה עוד גרגיר של אבק

הוא כאילו חבר שלו? למה?

אפשר מים? מים אפשר?

שקט"

 

אריק אבר הציג בהמשך בספוק אישי אודות החוויה שלו ושל משפחתו כעולים חדשים שעלו מרוסיה, הדיבור הקולח, הנימוקים וחווית הקליטה שלו כילד בישראל.

 

במהלך הערב  עלו שוב לבמה לסירוגין, ענת אלינב וגלעד בלום בליווי צמוד של צלילי הגיטרה עליה פרט המוזיקאי יובל בילגוראי. והפתעת הערב היתה כאשר הוזמן יהודה אטלס להציג  פואמה שכתב 'על בת כיתתי' במקצב הספוקן וורד. (ראו וידאו)

 

לסיום חתם המוזיקאי יובל בילגוראי את הערב בביצוע אקפלה לשיר: My way  של פרנק סינטרה, הייתה זו המילה האחרונה, הטריקה המחשמלת של הערב. שאפו.

לסרטון שידור החי - לחצו כאן

לאלבום התמונות לחצו כאן

פורסם בתאריך 27/07/2017 אתם מוזמנים להגיב כאן למטה

לאתר 'חדרים-בית הוצאה לאור' לחצו כאן