ספר חדש - על המדף

מאת: יאיר בן־חיים

 

שעה לחצות - אניטה  ריווין

במפגש האחרון  של 'משוררים לימין ישראל' מחודש אוקטובר  האחרון,  נחשפתי לסיפור מדהים של אילנה כרמל שביוזמה מבורכת הוציאה לאור תרגום של ספר של אימה הסופרת אניטה ריווין ז"ל, ספר שבמקור יצא  לאור לפני שנים רבות בגרמנית ובאנגלית  בגרמניה ובאנגליה ובארץ לא זכה לחשיפה.

 

במקור נקרא הספר  in fieber der stunden  שבתרגום חופשי פרושו 'בקדחת השעות'. אילנה כרמל בחרה  לקרוא לספר 'שעה לחצות'  בשל כפל המשמעויות של המילה לחצות, משמעות של השעה חצות ומשמעויות נוספות כמו: לחצות  לחלק ולעבור, מעבר. לא בכדי בחרה אילנה בשם  שעה לחצות.

 

הסיפור מגולל מעברים חדים בעולמה של הלגה גיבורת העלילה, באחת היא נמצאת בירושלים ותוך כדי היא מדלגת אל זיכרון מעברה בווינה, הזיכרונות  ובעיקר הזעזוע  שנכפה על ילדותה,  גרזן הרשע  והאכזריות של פושעי  המלחמה הנאצים.

 

בית הזקנים בירושלים בו מאושפזת אימה של הלגה מעלה אצלה פחדים ומערער את נפשה לכדי בריחה ויצירת עולם חדש ונועז בו היא מרשה לעצמה להתנהג בחוסר שליטה מוחלט הגובל במופקרות מוחלטת, מבחינתה זאת הדרך היחידה להשכיח את מראות הזוועה של ההזדקנות המעוררים אצלה את זיכרונות הזוועה של ילדותה בה הנאצים גדעו את הימים היפים והנפלאים אותם ידעה  עם משפחתה.

 

 

 

תיאור מצוין המנציח את הפחד מהזיקנה  נמצא בעמוד 28   ''אני נכנסת בשער והנה כאן זה רשום שחור על גבי לבן: בית זקנים ושנת הייסוד. אני נכנסת פנימה והכל  אפור – והתהלוכה האין סופית של זקנים על קביים, בצעדי צב מהססים, זהירים – כולם חיוורים וצנומים "בשעה האחת עשרה של החיים".

 

בשעה  האחת עשרה של החיים, קצת לפני המעבר אל המוות קצת לפני שחוצים את החיים אל המוות שעה לפני הסוף, תיאור מדהים של איך רואה הלגה את הפחד מול העיניים. אותו פחד מהזיקנה מקושר אולי לסיפור שאביה סיפר לה כילדה סיפור לפני השינה (עמ'46) 

 

" פעם אח מרה האשה הצעירה לבעלה: "אביך כבר זקן מאד. כבר איננו עובד. כל היום הוא יושב ליד התנור ואוכל את האוכל שלנו. הוא ללא תועלת – ברכה לבטלה. קשה לי לראות את זה. מוטב שנשלח אותו מכאן". בעלה ניסה בהתחלה לשכנע אותה. אך חיש מהר גם הוא מבין שיהיה באמת נוח יותר לכולם בלי הישיש בבית, על כן הוא קורא לבנו הקטן. "לך מהר אל האורווה ותביא משם שמיכה! הרי חורף עכשיו – הכבישים קפואים. סבא עובר למקום אחר". הילד כפי שנצטווה אך עוברות שעות רבות בטרם שב. הרוח והשלג מכים בחלונות מחשיך. והוא עדיין לא חזר. פתאום נפתחת הדלת – והנה הוא – ובידיו רק מחצית שמיכה. אביו רוגז. איפה השתהית כל כך הרבה זמן. ומה לנו חצי שמיכה? האם לא הבנת? אני הבנתי אומר הצעיר. " אך את המחצית השנייה אני שומר לך – כשאתה פעם תזדקן"!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עלילת הספר היא עדות מצוינת של שורדי השואה  ובעיקר תמונת מצב להלך הרוח של מי ששרד ונותר בחיים,  זאת עדות  איך זוועת השואה הותירה בם צלקת מדממת וכואבת גם בחייהם  החדשים  גם שרחקו עם השנים מהתופת.

הספר 'שעה לחצות' הינו מסמך היסטורי של חלק מההתהוות שלנו כעם  השב למולדתו, ובהחלט ראוי להנצחה ולמידה בבתי ספר, כדי שדורות הבאים יידעו ולא ישכחו  את שנעשה לעם היהודי בידי הגרמנים הנאצים.

מבחינתי התגלית של הספר זאת ההתנסחות המצוינת של השפה, ולא אחת מצאתי בתוך הטקסט הזורם קטעים שלמים שהם שירה מופלאה. כעורך הייתי מוציא מתוכה את אותם קטעים ומעלה אותם בנפרד כספר שירה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בחרתי כמה מהטקסטים ששהם חלק מהעלילה של הספר ולדעתי הם שירה מופלאה. עמ' 75 'אני שונאת את כולם באהבה עזה ואני אוהבת את כולם בשנאה יוקדת'.

 

בעוד ניצבת הלגה מול הכותל היא נזכרת בקיר האחר בוינה. בקיר אליו הוצמדה תוך כפייה של בחור נאצי שכפה את עצמו והפך אותה ל שפחת עינוגים. קטע נוסף לדוגמא לשיר נמצא בעמוד 77

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כבר מזמן לא נהניתי כך מקריאת ספר. העלילה ריתקה אותי ההתנסחות שבתה אותי, וגילוי השירה השזורה בתוך הספר כבשה אותי לחלוטין.  לסיכום אני ממליץ בחום על קריאת הספר.

 

'לא מזמן

הייתי בן אדם חסר-דאגות, שמח ותמים

בבת אחת אני יודעת הכל ולא כלום'.

 

 

עמוד' 48,

 

משוטטים ועוברים פה גם גברים זקנים,

סודותיהם הגאים נטושים

כחיות בר אובדי עצוֹת

תחת אצבעות ממששות

של סטודנטים סקרניים לרפואה.

הבית הכי מאושר בעולם - ביתה של אניטה ריווין

התיאור המדהים הכמיהה לגבר. בעמוד 74

 

להיטמע בתוכו,

לא לקיים עוד את האני העצמי שלי –

לא להתקיים

שהוא יחשוב ויעשה הכל בשבילי.

לפתוח את החנות, למכור את הספרים, ללכת לבנק,

לטייל  עם הכלב, להאכיל את החתולים, לטפל באימא.

אני רוצה להישאר כאן כענן משי שקוף

נשענת לתוכו,

צדף ללא שם בקרקע הים.

כל דבר בתוכי התעגל, כאן ליד שכמו.

נשענת על כוחו

כמו כלבלב שאיבד את הבעלים שלו.

מאז הפך הצבע הכחול לצבע הייאוש

אני נזכרת בכל וגם במגפיים השחורים הרבים.

אני רואה את עצמי יושבת שם ומסביבי שחור.

רואה אותו לפניי, את אוטו השחצן עם הסיסמות שלו,

עם כינורו.

שוב אני מדמה לראות אותו

כמו אז במדי היטלר עם הכפתורים המתנדנדים והנזעמים.

שוב אני קופאת תחת כחול עיניו, נדחפת שוב כלפי מטה,

לרצפת האבן, מלקקת שוב את גאוותו ואת פצעיי...

אז ניצב שם הקיר הגבוה הזה בינינו, כמו דמעה ענקית.

הקיר החיוור הזה המורכב מאכזריות וכעס

התרומם אז בצורה מפלצתית

 שם במקום בו הפקודות החדות חוזרות אלי,

ופוצעות אותי בחיצים מחודדים, קיר קפוא המרחיק אותי."

דוגמה נוספת לשיר: עמ' 110

 

 

אני שוכבת לידו

ומסתכלת עליו כשהוא ישן.

הייתי רוצה להיות בשבילו כל מה שנמנע ממנו בחיים.

אך יודעת שקצרה ידי.

כמיהתו לאהבה היא ללא גבול.

הדבר היחיד שאוכל לעשות הוא להשתדל.

לכסות את כל המקומות הריקים בטלאים

של סימני חיבה ורוך.

אילנה כרמל בתה של סופרת אניטה ריווין, מספרת על הספר 'שעה לחצות'

אניטה ריווין

1924 - 2004

הספר יצא לאור בהוצאה עצמית וניתן להשיגו בהזמנה  באמצעות הודעה לגברת אילנה כרמל בדף הפייסבוק שלה: 

אניטה ריווין - פרופיל  אישי

אניטה ריווין נולדה וגדלה בוינה עד למלחמת העולם השניה. בנערותה נשלחה לאנגליה במסגרת טרספורטר  יוגנט, ואחרי כשנתיים בשנת 1939 התאחדה עם משפחתה בירושלים בה חייתה עד יום מותה.

ספריה של אניטה רייוין:

1. 'שעה לחצות' הוא ספרה השני של אניטה ריווין שבמקור יצא  בגרמנית ובאנגלית בשם:  in fieber der stundenc  שבתרגום חופשי פרושו 'בקדחת השעות'. השנה תורגם הספר ע"י יצחק ברזם שראוי להערכה רבה על תרגום מדהים לעברית.

2. "והגרעינים בכיס" ספר ילדים שנכתב על ידי אניטה בעברית. יצא לאור בהוצאת ספריית הפועלים. בשנת   1992  סיפורים קצרים על רגשות וחוויות של ילדים בספר יש איורים רבים של הקריקטוריסט זאב. הממחישים את המצבים השמחים והעצובים  שהילד עובר בילדותו.

3. ספר שירה באנגלית בשם " fire on ice"  ספר שיצא בירושלים בשנת 1994. הוצאת white raven books ובו שירים  ממנו אליה וממנה אליו בחלוקה שווה חצי ספר her וחצי ספר him. הספר מלווה באיורים מוחשיים על ידי זאב.

4. ספר נוסף שלא תורגם. נקרא בתרגום חופשי במבחן האש ובגרמנית Die Feuerprobe.

סיפורה של אשה העוברת מפראג לירושלים, ומגדלת ילדה בצל מלחמת השחרור. ספר זה יצא לאור בגרמנית בגרמניה ובאנגליה בהוצאת the world of books בשנת 1993 טרם תורגם לעברית

5. ספר ילדים, בקריצה ביקורתית למבוגרים. בשם "אל תקרא לי שמנמן"  סיפור הזוי ומקורי על ילד בן 11 ג'ינגיי שמנמן שמחליט לפתוח בית ספר להורים על מנת ללמדם על החיים. במקורו נכתב בגרמנית. תורגם לאנגלית בשם  "don't call me fatso " יצא לאור בהוצאת ארגמן בירושלים ב1999. בגרמניה עובד  הספר למחזה והוקרן בהצלחה גדולה בטלויזיה  כמחזה  לילדים, טרם תורגם לעברית.

6.  רומאן נוסף הנקרא "חיילים אינם בוכים" נכתב בעברית כמחזה בן 3 מערכות. על חייה של הגיבורה וונדי המגדלת תאומים בתקופת מלחמת השחרור ושנות החמישים.  הספר כתוב בצורת דיאלוגים שמנהלים גיבורי הסיפור. לאורך כל הרומאן. הספר לא הוצא עדיין לאור.

7. רומאן אנגלי מקורי שנכתב כאחרון סיפוריה נקרא "no soup at midnight" וטרם יצא ל"עולם"

בו מסופר על ג'ייסון ההומלס שחי בלונדון הגיבור בשנות החמישים לחייו שחי על ספסל בגן בתקופת הקיץ. ובחורף הוא חי בבית הסוהר מרצונו. מתפתחת מערכת יחסים מוזרה בינו לבין נורמן הצעיר.

גם ספר נהדר זה אניטה ריווין לא הספיקה לפרסם.

מלבד כל אלו כתבה אניטה הרבה סיפורים קצרים ומאמרי ביקורות על המצב של החברה במדינה.

כמו כן סיפורי ילדים רבים וטובים שהושמעו ברדיו ופורסמו בעיתונים בארץ שכה אהבה.

 

פורסם בתאריך 24/11/2013  - אתם מוזמנים להשאיר כאן את תגבותכם