top of page

"נורית גוברין היא לא חוקרת ספרות – היא ספרייה!" 

כך הגדיר משה גרנות את חוקרת הספרות, פרופ' נורית גוברין, בערב הוקרה רב-משתתפים לרגל צאתם לאור של שני כרכים נוספים בסדרת מחקריה "קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה"

מאת: יאיר בן־חיים

פרופסור נורית גוברין

יו"ר אגודת הסופרים הרצל חקק

מנחה הערב, דוקטור משה גרנות

סופרים ומשוררים עבריים שחיו ויצרו במאה הקודמת, נשכחים והולכים, ואיתם גם יצירותיהם. מי שנרתמה  להצלתם ולהנצחתם היא חוקרת הספרות, פרופ' נורית גוברין, מורה ומרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב. עד כה יצאו לאור ארבעה כרכים בסדרת הספרים קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, פרי עטה, בהם היא חוקרת ומתעדת את הסופרים והמשוררים הנשכחים. בשבוע שעבר היא חגגה את צאתם לאור של הכרך החמישי והשישי בסדרה, באירוע רב-משתתפים שהתקיים ב"בית הסופר" בתל-אביב.   

בין האורחים היו אנשי ספר מוכרים, בהם חוקר הספרות פרופ' אברהם בלבן, הסופר ועורך המגזין "מאזניים" משה גרנות, חוקר הספרות פרופ' דן לאור, המשורר והסופר איתמר יעוז-קסט, המשורר יעקב ברזילי, הסופר יצחק גנוז (שקיבל לאחרונה את אות יקיר אגודת הסופרים), הסופרת מיכל גוברין, הסופרת יעל מדיני (בתו של משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני), הסופר שמאי גולן ואשתו חוקרת הספרות ארנה גולן, המשוררות יערה בן־דוד, רחלי אברהם איתן, ואורה עשהאל, והמשוררים בלפור חקק והרצל חקק יו"ר אגודת הסופרים.

פרופסור אברהם בלבן

 הסופרת יעל מדיני              

פרופסור דן לאור

אתנחתא מוזיקלית - תלמידות ביה"ס לאמנויות א' בתל-אביב 

מימין: נורית גוברין ואחותה חגית הלפרין

מימין: נורית גוברין. מאחור: רחלי אברהם איתן, וחברות ילדות של גוברין

מימין: שמאי גולן, נורית גוברין וארנה גולן

לאלבום התמונות לחצו כאן

משה גרנות, שהינחה את האירוע, סקר בקצרה את מפעלה של כלת השמחה והכריז: "נורית גוברין היא לא חוקרת ספרות - היא ספרייה!" בדבריו הזכיר גרנות את האהבה הגדולה של בני דורו למשוררים של היישוב הישן בארץ-ישראל, ובראשם יצחק למדן ודוד שמעוני - שמות שאינם אומרים דבר לדור החדש. עוד סיפר כי נורית נחשפה מגיל צעיר לעולם הספרות, במידה רבה הודות לאביה, הסופר והמסאי ישראל כהן.

 

הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרים, הגדיר את האירוע החגיגי כהצדעה למפעל-החיים של גוברין. "קריאת הדורות אינה דבר של מה בכך, היא צו קריאה לכולנו. ליד השביל הגדול הקרוי שביל ישראל יש שביל מחקרי ומפואר ומלא אורות, שביל הזהב של קריאת הדורות. יש כאן קריאה לפסוע בנתיבי הספרות במעגליה. כאן, בלב הספרות העברית, ניצבת נורית גוברין, מתווה דרכים". 

 

חקק הוסיף, כי מחקריה של גוברין משתרעים על תחומים רבים, משיקים ליוצרים רבים, אך אין ספק שהמפעל המרשים מכולם הוא קריאת הדורות. "זוהי קרן השפע שלה, נכסי צאן ברזל. מגילת הפאר הזאת שהעמידה לכולנו, היא בבחינת מורשת שיש להנחיל לדורות הבאים".

מימין, הרצל חקק, פרופסור נורית גוברין ובלפור חקק

אחרי אתנחתא מוזיקלית קצרה של תלמידות תיכון עירוני א' לאמנויות בתל-אביב, הוזמן לבמה פרופ' דן לאור. "נורית גוברין עוסקת במחקרה בפרקטיקה ביקורתית, בשאלות קונקרטיות, ובסקירה, אך אלה נקטעים לא אחת על-ידי אתנחתאות בדמות פרקים או מאמרים העומדים בפני עצמם", אמר. "אתנחתאות אלו נועדו בעצם להגדיר את מושגי היסוד את המילון שמנחה את המפעל הזה".

 

הסופרת יעל מדיני, בתו של משה שרת, סיפרה איך בצעירותה נחשפה למאמר בכתב-עת ספרותי על יחסו של יוסף חיים ברנר לישו הנוצרי. היא לא זכרה את כותרת המאמר אך שמו של כותב המאמר נחקק בזיכרונה - פרופסור נורית גוברין. "ביצר הקריאה הראשוני ובפיתוחו ובפתיחותו ובהתפתחותו, אני רואה את תשתית של בניין-העל של נורית", הוסיפה. "תרומתה המקורית לאוצר הידע בתחום הספרות העברית, מחקריה, הרצאותיה ומאמריה וכמובן, ששת הכרכים בסדרת 'קריאת הדורות' - כל אלה מעידים על ידע, השכלה, רוחב אופק, אחריות ורצינות מהימנות, על כושר חדירה, דקוּת אבחנה ושיפוט מושכל. 

פרופסור נורית גוברין והשחקן אילי גורליצקי

הדובר הבא, חוקר הספרות פרופ' אברהם בלבן, סיפר לנוכחים כי "בשבילי, להשתתף בערב כזה זה כמעט כמו להשתתף בערב משפחתי. ישראל כהן, אביה של נורית, פירסם את השיר הראשון שלי בשבועון "הפועל הצעיר", שאותו ערך. אני הייתי אז נער בקיבוץ חולדה. שלחתי לו שיר בכתב-יד על דף תלוש ממחברת. כהן לא התעצל, הדפיס את השיר, ניקד אותו כהלכה ושלח לי אותו בדואר חוזר לחולדה עם שאלה: האם לכך התכוון המשורר? 

 

"יש חוקרים שהחיים שלהם עוברים בין טקסטים שאותם הם מנסים לפענח, יש חוקרים שחייהם עוברים בין סופרים וסופרות שאותם הם מנסים להבין", הוסיף בלבן. "נורית גדלה בבית ספרותי עם אבא שהכיר את כל הסופרים של תל-אביב הקטנה. דרכו היא גם  הכירה רבים מהם  והתכתבה איתם ואחר כך עם בני משפחתם. לא פלא שיש לה עניין מיוחד בביוגרפיה של היוצרים שביצירתם היא עוסקת. אחרי עשרות שנות מחקר היא יכולה לכתוב בסיפוק במבוא לכרך ה', ואני מצטט: 'לאחר שנים של הטפה להכרח שבהכרת הביוגרפיה של היוצר כתנאי להעמקת הקשר  ליצירתו, ולאחר ספרים רבים ומאות מאמרים, אני יכולה להפיק טובה לעצמי ולומר שהנה נקלטו דבריי במחקר".

 

השחקן הוותיק אילי גורליצקי, שהוזמן לשאת דברים, אמר: "אני לא אתחרה עם המלומדים שדיברו לפניי, אבל אני אגיד מה שאני מרגיש: זה מפעל נפלא, נורית, שהכנפיים שלו מכסות מעגלים רחבים שיש בהם משמעויות ויש בהם זוויות שונות. זה גורלה של התרבות שהיא נדחקת לעולם של שכחה. וזה קורה לא רק בספרות. תראו את הפיזמון הישראלי, מישהו מעלה בדעתו לכתוב היום פיזמון? מישהו שומע את נעמי שמר או את שושנה דמארי? כל התרבות הישראלית מתחילה כאן ועכשיו. אבל לצערי מי שאין לו עבר אין לו הווה ואני חושש שגם לא עתיד.

 

"מאוד ריגש אותי לקרוא בספריך, נורית, איך גאלת משיכחה רשימה ארוכה של יוצרים, כמו ביאליק,  ברדיצ'בסקי, טשרניחובסקי, גרשון שופמן, ש"י עגנון, דבורה בארון, י. ל. גורדון, יעקב פיכמן, יוסף חיים ברנר, מרדכי טביב, אשר ברש, בן-ציון כ"ץ, ועוד רבים אחרים".

 

 

בשיאו של הערב עלו לבמה המשורר עצמון יניב ובת-דודתו, המשוררת אורה עשהאל, והעניקו לנורית גוברין  תעודה הוקרה מטעם עמותת נפש (שם-העט של נחמה פוחצ'בסקי, הסופרת העברייה הראשונה בארץ-ישראל, 1934-1869). "אנחנו ניניה של נחמה פוחצ'בסקי ונכדיו של עשהאל פוחצ'בסקי, שהונצח בכרך השישי של 'קריאת הדורות'," הציג יניב את הייחוס המשפחתי.

 

לסיום הערב עלתה לבמה כלת השמחה, ובישרה לנוכחים כי ביום שיצאו לאור שני הכרכים החדשים, 'יצאה לאור' גם הנינה הראשונה, כך שהשמחה הייתה כפולה. "ההתרגשות רבה יותר דווקא כשמספר הספרים הולך וגדל עם הגיל - במיוחד שבגיל יש גם גיל", אמרה. "בכל גיל הופעת ספר היא מעין נס וככל שהגיל גבוה יותר, כך גם נס הופעת ספר נוסף גדול יותר.

"האם הספרים משביחים עם הגיל? אני מאוד מקווה שכן. אבל יחד עם הניסיון והביטחון באים גם החששות האישיים. החשש לרדת ברמה, החשש לחזור על דברים, הרצון להתקבל בכל פעם מחדש על-ידי קהל הקוראים הוותיק שיש לו ציפיות, אבל גם על-ידי קהל קוראים חדש שאינו מכיר ואינו יודע. קיימים גם חששות חברתיים, כמו מה יהיה גורל הספר, מה גורל הספרים.

 

"התרבות העברית הייתה ונשארה תמיד נחלתם של מעטים שדבקו בה, האמינו בה והמשיכו בה בניגוד לכל רואי השחורות, מאז 'למי אני עמל?' של י.ל. גורדון וזעקתו בשנת 1871, 'האם לא האחרון במשוררי ציון הנני?' כך אז וכך גם היום. 'משפחת הנשכחים', קראתי למבוא לספר. בשיח המתנהל בתקשורת לסוגיה, קולם של אנשים כמוני נשמע פחות ופחות, אם בכלל. אבל אסור להרים ידיים. צריך להמשיך להאמין ולפעול, כי מוקדם עדיין להספיד את הספר בכלל, ואת הספר העברי בפרט".

מימין: עצמון יניב, נורית גוברין ואורה עשהאל

פורסם בתאריך: 03/05/2015 אתם מוזמנים לשתף  וגם להגיב כאן למטה

bottom of page