top of page

תערוכת - לאן שזה לוקח

של האמנית והמשוררת: חדוה ראובן
גלריה אשכילה ביפו

מאת: יאיר בן־חיים

12.jpg

ביום חמישי י"א באלול תשפ"ה 04/09/2025  נערכה השקת תערוכה 'לאן שזה לוקח' של האמנית והמשוררת חדוה ראובן בגלריית 'אשכילה' ביפו. חדוה ראובן, מטפלת רגשית באומנות, אמנית יוצרת ומנחת סדנאות קבוצתיות ומשוררת.

אוצרות התערוכה: האמן ואוצר התערוכות איתי גבאי רוני ראובן.

'לאן שזה לוקח' הינה תערוכה מרהיבה של יוצרת נפלאה ומוכשרת. כל יצירה שהוצבה על קירות הגלריה, הפעימה אותי. היכולת ליצור יצירות בגדלים מוקטנים מחומרים שונים, חֵמָר, עץ, זכוכית ועוד... ללא ספק התערוכה מציגה אמנית ייחודית.

ממבט ראשון עם כניסתי לגלריה נחשפתי לקירות לבנים המעוטרים ביצירותיה של חדוה ראובן שמכל אחת מהן ניתן לחוש את עוצמת הרגש של חדוה היוצרת. ההתבוננות מקרוב על כל יצירה חושפת את מרחבי השקט הפנימי של היוצרת שיצאה במהלך היצירתיות שנבעה מתוכה למסע מרחבי בעולמות הנפש, חדורת מטרה לעבד מחשבות ליצירה שיש עימה מסר לתכונה עילאית, מודעות בשליטה.

עם כל יצירה ניכר יופיו של העולם אותו היא מייצרת לעצמה ובוחרת לשתף ולחשוף מגוון ייחודי של יצירתיות. 
 

בתערוכת היחיד "לאן שזה לוקח" מציגה האמנית חדוה ראובן גוף יצירה שמתהווה מתוך תהליך מתמשך, רגשי. וחומרי כאחד. זוהי תערוכה חיה, נושמת ובעיקר פתוחה - פתוחה למגע. לפתיחה, לריח, להקשבה ולשיחה.

 העבודות מזמינות את הצופה לחוויה אינטימית של צפייה מגע. דפדוף ביומנים הויזואלים וחיבור חושי מעמיק. חדוה יוצרת בשילוב של חומרים מגוונים - חומר. קולאז'ים ומתכות מהטבע. הנטמעים זה בזה ליצירה המאפשרת נראות חוויתית. הצופה אינו רק מתבונן מבחוץ אלא משתתף פעיל בתהליך.

2.jpg

לתערוכה משמעות כפולה: אמנות כהבעה אישית וקהילתית גם יחד. העבודות מבקשות ליצור רגש - בין האדם ליצירה. אך גם בין אדם לאדם. רגע הצפייה אינו רק רגע פרטי אלא פוטנציאל לקשר, לשיח, להיזכרות ולהזדהות. התערוכה מהווה מרחב שמעודד קרבה אך גם מאפשר לקחת צעד אחורה. להתרשם, לשתף ולהיות חלק מחוויה משותפת, אנושית ומרגשת.

היצירה בחומר מבוססת על ארבעת היסודות הקדומים: אדמה, מים, אוויר ואש. חווית חוסר השליטה במהלך שריפת החומר בתנור נתון לכוחות הבריאה. עד כמה יצא החומר שלם או סדרות המעוטרות בשריטות. חריצים ובקיעים חושפת חורי הצצה לרבדים פנימיים. הבחירה בחומר עצמו, השמירה על הצבע. הטקסטורות הטבעיות והשימור הלא מלוטש מייחדים את עבודותיה החושפות עולמות פנימיים.

שוטטות בתחומי שטח מותרים בתקופת הקורונה הובילה למציאת חומרי גלם. כעיקר מתכות בשלבי התכלות ובלייה. חומרים אשר זכו להארה והתחדשות. הובילו ליצירות ייחודיות בהן קיים דיאלוג בין הטבע לאדם במצב של חוסר וודאות ובחשש מפני אסון מתקרב. חשש שהתממש והוביל לאסון השביעי באוקטובר ןהמלחמה המתמשכת.

היומנים הויזואלים נוצרו במהלכה של תקופה בה ההקצנה והחרדה מפני העתיד לבוא הולכת וגוברת.

'לאן שזה לוקח' - תהליך אישי של התמודדות עם תקופות חיים משתנות. רגעים של קושי, אובדן, התחדשות ותקווה. העשייה האמנותית. במובנה העמוק. שימשה עבור האמנית עוגן, מקור חוסן ונחמה. מתוך ההבנה שדברים בחיים קורים לעיתים ללא שליטה. אין כוונה לשכוח, אלא לזכור- מתוך חמלה. הכרה והוקרת הדרך שעברנו, הן כאינדיבידואלים והן כחברה.

לאלבום התמונות לחצו כאן

  • X
פלקט חדרים - 70-50.jpg
bottom of page