שירים המבקשים מזור ואור

מירון ח. איזקסון כותב שירים לאשתו שאיננה,  ואנו בתוך מסע לא מובן, כתיבה שכל כולה -פלא ותהייה, ניסיון לחבֵּר דברים כדי להשיב את העולם לקדמותו. מחזור השירים רוטט, והלב שואל: האם זו דרך לנצח את המוות?

 

המסע הרוחני נשמע כמו צלילה מעבר לזמן, מנסה לגעת בישות, גם כאשר מדובר בדו שיח עם האינות, עם האובדן.

המשורר פותח במילים: ["מָה בִּי מִתְגַּעְגֵּעַ לְמָה שֶׁבָּךְ."]... – התשוקה להשיב את האהובה שמתה תרה אחר האוצר שאבד, הזוהר הקסום שהיה בישותה.

העולם כמו מבקש מסלול נסתר, שיוכל לקרב את המגע, מרפא למחסור, סוג של מזור. המשור כמו מבקש להחיות מה שאינו. מה שאינה. 

["וְאֵיבָרַי מְבַקְּשִׁים לִטּוּפֵךְ דַּוְקָא בְּאֵיבָרִים אֲחֵרִים."]...

יש איזו התפכחות, הבנה עמוקה שמשהו השתנה. אכן כן, המציאות שהייתה חלפה, עולם נפרד מעולם, גם חלקיו של המשורר הכותב במצב צבירה חדשה, גם איבריו נפרדים.

["אֵיבָרַי נִפְרָדִים בִּי כְּדֵי בָּךְ לְהִתְגַּעְגֵּעַ."]...

המסע מתעקש, מבקש.

עדיין זו שאיפה למגע שיקרב לישותה, 'להתגעגע בך' – לא 'להתגעגע אלייך'. כך החל השיר

וכך הוא גם מסתיים. לפנינו שיח מסתורי עם 'חיים אחרים', עם דמות שכמו נגוזה. ובכל זאת הכתיבה מנסה להקים אותה כישות שאפשר לגעת בה.

בשיר השני במחזור זה מבקש המשורר להבין את סודָהּ, ["לְהוֹשִׁיטֵךְ אֶל כִּסּוּפֵךְ"]... הגעגוע בה, הגעגוע חודר לפנימיותה, ויש בדרך לא דרך שביל אל כיסופיה.

פענוח הסודות וההוויה צולל לבראשית, ["לְשַׁחֲרִית גּוּפֵךְ תַּם גַּעְגּוּעָם."]...

ממעמקים קורא הוא אליה, זו יצירה מחדש של ראשית הווייתם, שיבה לעולמם של של האוהב והאהובה.

 

טֶרֶם הוּבְאָה אֶל קִרְבֵּנוּ הַיְּדִיעָה

אִם גַּם מִי מֵחֻקֵּי הַטֶּבַע שֶׁהִכַּרְנוּ

גֹּרַשׁ  כְּמוֹ מַצְפּוּנוֹ שֶׁל הָאָדָם.

 

יש היפרדות אברים, יש השָבה וטלטלה של העולם לקדמותו, לפני היות הדברים. אבל האהבה המתהפכת הזו שיש בה מעין 'שיבה מאוחרת' לאותו גן עדן אבוד – אינה מובילה להמתקה של המציאות, אלא לאותה טלטלה קשה. הגירוש מגן העדן. מטוהר החלום.

 

המשורר שחתר אל הסוד, מבין את גבולות ההוויה, מיטלטל אל ההתפכחות, אל רגע בו

מתגלים הדברים. המהות.

 

 המשורר שביקש את חייו ואת איבריו בישותה, בסודה, חש קלוע בתווך. אכן כך התחיל השיר השני במחזור זה. 'הכוחות האלה פנויים

כבר אי אפשר לצרפם'.

 

זה שיר אהבה, אבל בין שבריו אנו חשים ומצטמררים, כמו מבינים משהו אפל, אכן יש כאן חתירה אל הסוד הרוחני, המטאפיזי. המילים הנכתבות  - יש בהן רצון להקים את החיים מחדש, להידפק על שער נסתר.

 

השיר השלישי במחזור לוקח אותנו אל סוף המסע – אל השאלה הכואבת: האם אפשר לתקן מה שאבד.

המשורר שב למצבים, שבהם ביקש לתקן מכשירים או שורות בשיר – ונענה מיד בתשובתה של אהובתו 'בימינו לא מחבבים תיקונים'.

בשירים הראשונים במחזור זה  נגענו בסוד המגע בין האוהבים, בסוד הבריאה עד להט החרב, עד גן העדן והגירוש – והנה אנו בסוד השפה. בבריאת המבע המחבֵּר.

​

*שלושת השירים שפורסמו בגיליון מס' 20 בכתב-העת 'המסדרון' פורסמו בספרו החדש של מירון ח. איזקסון 'מבחר ושירים חדשים ב' שיצא לאור בחודש ינואר 2025.