יאיר בן-חיים מגיש היצג - אקספוזיציה כבר בפתיחה, כרקע, לתכנים שמועלים בהמשך. האקספוזיציה הזו, הדף השחור עם הכיתוב בלבן נראה כמו תשליל במונחי הצילום. המקומות הכהים, הצבעים הכהים והבהירים שמנוגדים למקור, הנגטיב והפוזטיב.

ישנו הצבע השחור שהוא מסווה חיצוני, קשה, קודר, ודווקא מתחת המעטה הקשה יש איפוק, ונראה זאת בתכנים, האיפוק יתרחש על ידי סטייה אל הטבע החיצוני מתמונות שהן באתר תת קרקעי, אותו הוא בחר כמוטיב חוזר שיוצר את המשמעות, הסיפור, החוויה, הרגש. אווירת המכרה יוצרת אנלוגיה בין תחושת המשורר והמקום.

להיכנס למכרות פחם כדי להוציא משם חומר מועיל, מחצב, אנרגיה, להיכנס למקום חשוך ולעיתים מסוכן זה להיכנס לתוך המקומות האפלים של עצמך, לחפור שם, לנבור שם, ל"גרד", לעבוד קשה, לעבד, לאבד משהו מעצמך, להיכנס למכרות פחם זה לצאת למסע אל עולם מתחת לפני השטח, הגלוי, החשוף, להוציא משם תוצר פואטי זה לפרוק את כל מה שעובד בתוך החושך, בתוך האין-אור, בתוך האין-אוויר, בתוך אתר שנלחמים בו על כל נשימה. דימוי המכרה, כמו משל המערה של אפלטון, המערה, זה לראות רק מה שנוצר בתוכו ואחר כך להתפקח מן השפע בחוץ. מכרה הפחם כאתר דרמטי-מוקצן הוא נקודת מוצא, ממנה מוציאים תועלת, בערה, חומר מחייה, חומר מפעיל, התחדשות, וממנה יוצאים עם  תובנות, כי הפועל לכרות הוא גם פועל במובן של לכרות ברית, להסכים, עם עצמך, עם הסטטוס שלך. כרייה היא מן האדמה, והאדם שווה לאדמה.