חדש על המדף

מול בד לבן - שוש (ינקה) רוניס

מאת: יאיר בן־חיים

ShoshRonis_frontS.jpg

מול בד לבן

 

אֲנִי רוֹקֶדֶת עִם הַפַּחַד

מוּל בַּד לָבָן.

לֹא נִכְנַעַת לַכִּעוּר

לֹא נִשְׁבֵּית בַּיֹּפִי.

מַכָּה בַּבַּד הַשּׁוֹתֵק,

מְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל בּוֹטוֹת,

מַעֲלָה מֵעֹמֶק אָפֵל

כְּאֵב עֲסִיסִי, נוֹטֵף.

מַאֲמִינָה בַּבַּד,

מַקְשִׁיבָה לוֹ,

גַּם אֲחֵרִים יַקְשִׁיבוּ,

יִצְפּוּ בְּחָזְקָתִי,

יִתְחַבְּרוּ אֵלַי, וְאֶל עַצְמָם.

צייר

 

הַמִּכְחוֹל רָץ עַל בַּד

מְלַטֵּף וְנוֹגֵעַ

מִתְרַפֵּק עַל גּוּף אֲהוּבָה.

רְטָטִים, רְטָטִים

פּוֹעֲמִים הַצְּבָעִים,

הַכְּחֻלִּים, הַוְּרֻדִּים,

נוֹצָתִיִּים וּקְלִילִים.

אֲדֻמִּים וּשְׁחֹרִים

תּוֹקְפָנִיִּים וְחַדִּים

לְפֶתַע פּוֹרְצִים

מְרַטְּשִׁים וּפוֹצְעִים

אֶת דָּמָהּ מַגִּירִים.

וּמִנֶּגֶד, לְבָנִים תַּכְרִיכִים

בְּרַכּוּת מְעַטְּפִים

וְנוֹשְׂאִים אֶת גּוּפָהּ אֶל צְלָלִים.

הַצַּיָּר הַנִּפְעָם

בִּטְרַאנְס יְצִירָה

בּוֹרֵא מִסְּבִיבָהּ

הִלָּה שֶׁל אוֹרָה.

'מול בד לבן' ניצבים הרגעים, המחשבות, הרגשות, ההיסוסים והחששות, ובעיקר שלל הצבעים והגוונים  וכולם עטופים בשובל של אהבה.

בספר 'מול בד לבן'  מתייצבת שוש (ינקה) רוניס, סופרת, משוררת ואמנית רב-תחומית מול המראה של החיים, מתוכה היא שולפת בנחת מעורבת בצער וגם באהבה חלקים שונים מתוך חייה. בספר שירים וסיפורים קצרים אותם כתבה בתקופות שונות בחייה.

'מול בד לבן' ניצבים הרגעים, המחשבות, הרגשות, ההיסוסים והחששות, ובעיקר שלל הצבעים והגוונים  וכולם עטופים בשובל של אהבה.

בכל אחד מחמשת שערי הספר מעטר ציור מרהיב ושובה לב של שוש המגלם בתוכו את עולמה הפנימי ומאפשר למתבונן להישאב לתוכו ולדמיין שהוא בתוך הציור.

את הספר הקדישה לאהובה יאנק שהעריץ אותה ואת היצירה שלה, וכבר בשער הראשון של הספר ניתן לחסות בקורות ה-'אהבה'.  ["גּוּפִי נִדְהָם מִמַּגָּעֲךָ / מַגָּע רוֹחֵף וְכוֹאֵב, / כְּאוֹרְפֵאוּס עַל מֵיתָרַי פּוֹרֵט / וְאוֹרִידִיקָה  עוֹנָה / בְּהֵד, / בְּגַן סְתָרִים / פּוֹסְעִים אָנוּ לְאַט, / עַד סְעָרָה תִּפְקֹד הַגַּן / וְכָּל הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת / יוֹצְאִים בְּמָחוֹל מְטֹרָף / וְנַהֲמוֹת בְּרָקִים בָּרֶקַע / עַד שֶׁהַכֹּל נָדַם.."]  ('בגן סתרים' עמ' 9).

האהבה היא חלק משמעותי בחייה, וזה ניכר בנימת הדברים הבאים לידי ביטוי בשירים, ולא אחת היא בוחרת להציב את הגבולות לעצמה, וקובעת עובדות. ["שַׁחְרֵר אוֹתִי / תֵּן לִי חֹפֶשׁ / לָבוֹא בְּעַצְמִי / מִתּוֹכִי / אֵלֶיךָ".] ('שחרר' עמ' 12). ולפני השקט הגדול מתחולל סערה. ["אֵין יָרֹק בְּלִי אַהֲבָה,  / אִם אֵין לִטּוּף, / גַּם מִלָּה טוֹבָה / סוֹפָהּ הוּא / מָוֶת וּקְמִילָה".] וכמו מסכמת את הווייתה של משמעות האהבה היא כותבת: ["הַחַיִּים הֵם אַהֲבָה / וְאַהֲבָה – חַיִּים"] ('אוסי' עמ' 16).

האהבה בחייה של שוש היא האוויר והנשימה, האור והחושך וכל מה שבניהם, ויותר מכל זאת האהבה לאהובה יאנק שדרכיהם נפרדו עם עלייתם לארץ ישראל ולאחר שנים בערוב ימיהם מימשו את אהבתם. בריאיון עם ורדה רזיאל ז'קונט ברדיו 3FM. אמרה: "הכרתי אותו כשהייתי בת 16, והוא בן 17 בפולין. עלינו יחד במקרה באותה אוניה לארץ. דרכנו נפרדו בעל כורחנו כשהגענו לחיפה", לפני 8-9 שנים נפגשנו לגמרי במקרה בתיאטרון גבעתיים. הייתה הצגה שהגיעה מפולין. עמדתי עם חברים והוא הגיע ורץ אלי בחיבוק גדול". מאז לא נפרדו. [הַחַיִּים אִבְּדוּ צֶבַע / מֵעָלֶה עַל עֵץ / עַד פִּסְגוֹת הֶהָרִים".] ('יאנק' עמ' 22).

 

בשער השני של הספר 'מול בד לבן' שלושה שירים בלבד, המבטאים את הכמיהה של שוש ליצור עולם משלה בו היא דוהה וחולמת חיה ונושמת כל רגע ורגע בשלל צבעי הקשת. ["אֲנִי רוֹקֶדֶת עִם הַפַּחַד / מוּל בַּד לָבָן. / לֹא נִכְנַעַת לַכִּעוּר / לֹא נִשְׁבֵּית בַּיֹּפִי.  / מַכָּה בַּבַּד הַשּׁוֹתֵק, / מְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל בּוֹטוֹת, / מַעֲלָה מֵעֹמֶק אָפֵל / כְּאֵב עֲסִיסִי, נוֹטֵף".]... ('מול בד לבן' עמ' 27).

השער השלישי  בספר 'מי למוות מי לחיים' מתעד את הכאב המלווה בחייה, זיכרון ימי השואה, המלווה אותה בכל יום בחייה, יחד עם זאת היא בחרה  להרים את ראשה ולהנות מהחיים.

שוש (ינקה) רוניס עם ספרה 'מול בד לבן' - הוצאת חדרים - 2022

שוש (ינקה) רוניס כם ספרה 'מול בד לבן'

השער הרביעי 'חיים'  מזמן לקורא מראה  מתוך חייה של המשוררת, שמנסה בכל דרך אפשרית לפצות את עצמה על אובדן של רגעים, ואובדן של ילדות, על אובדן של אני  ועל  געגועים לשפת ילדות  וריחות היער בארץ הולדתה פולין.

 

["מִי זֹאת הַנִּבֶּטֶת מִן הַמַּרְאָה? / זֹאת אֲנִי, אוֹ זָרָה? / שֵׂעָר לָבָן, עוֹר צְהַבְהַב, / עֵינֶיהָ תַּשׁ צִבְעָן, / פָּנֶיהָ קוּרֵי קְמָטִים, / שְׂפָתַיִם דַּקּוֹת נְטוּלוֹת נְשִׁיקוֹת, / בִּטְנָהּ נְפוּלָה, שָׁדֶיהָ תַּפּוּחִים, / חַמּוּקֶיהָ עֲגֻלִּים מִדַּי, / עַל רַגְלֶיהָ נִימִים כְּחֻלִּים, / יָדֶיהָ דַּקּוֹת מְכֻסּוֹת בֶּהָרוֹת, / זֹאת לֹא זָרָה / זֹאת אֲנִי בַּמַּרְאָה.] ('המראה' עמ' 51)

השירים בשער 'החיים' מציינים תחנות שונות בחייה, וחושפים רגעים ומצבים, לפעמים, 'בלי שמש, בלי אור' (עמ' 47). בין המילים ניתן לחוש את כמיהתה לאהבה, לריקוד,נופים וטיולים ["בּוֹכָה עַל מַגָּע, / עַל לִטּוּף וַחֲוָיָה / אוֹתָם לֹא אָחוּשׁ / אֲלֵיהֶם כֹּה כְּמֵהָה"]. (כמהָה  עמ' 49). 

המסר הגדול שמעבירה שוש בשירתה היא האהבה לחיים לצד המאבק התמידי  על כל רגע, היא בוחרת לנצלם עד תום ומשדרת אופטימיות לאורך כל הדרך. כשלרוב חיוך נסוך על פניה.

השער החמישי הוא שער הסיפורים והוא נפתח עם  סיפור אירוני משעשע 'הכלב של אנה'  מנקודת ראותו ומחשבתו של הכלב. סיפור נוסף 'נס הבריאה' חושף את הקורא אל אהבתה אל הטבע  ואהבתה לצילום.

"הפריחה העסיסית פורצת בעוז ומחליפה צבעים ואני עוקבת בדריכות אחרי כל ציץ וניצן חדש, ומתעדת במצלמתי את הטבע הנולד והקמל לאורך השנה. אני מטפסת בשבילים המוכרים ועולה לעולם אחר. פריחת השקדיות הבתולית והריח המשכר ממלאים אותי באושר. מצלמת, מרחוק ומקרוב את ענפי השקדיות הכורעות תחת פריחתן". 

היא מנציחה געגועים להרים, ליערות ולירוק שהיא כה אוהבת,  מימי ילדותה, ימים טרופים במאבק הישרדות בתקופת השואה.

 

הספר 'מול בד לבן' מאגד בתוכו אנושיות, אהבה לחיים, ויכולת להסתכל על החיים ממקום מבטיח, הישרדות היא לא מילה גסה, בכל שיר וסיפור מזמנת לנו שוש (ינקה) רוניס את העוגן לחיים שפויים ומהנים עם מסר חד וברור, למרות המהמורות בחיים, הרם ראש אל תיפול ברוחך וחייך אל החיים.

הספר 'מול בד לבן' הינו ספרה הראשון, של שוש (ינקה) רוניס ואסיים עם דבריה כפי שנכתב בגב כריכת הספר: "השירה בשבילי היא אהבה, געגוע, כאב ועונג. הסיפור בשבילי הוא תמונות מחיי ומפגשים עם אנשים. והציור, זאת השפיות שלי".

פורסם בתאריך 22.07.2022

מול בד לבן - שוש (ינקה) רוניס  | חדש על המדף - אתר חדרים

לאתר כתב-העת -המסדרון - לחצו כאן