חדש על המדף

יֵשׁ נְבוֹ בַּשָּׁמַיִם - יצחק מאיר

מאיר יצחק _ יש נבו בשמים _ cover _ FINAL _ FRONT.jpg

לא מן הקול ולא מן ההד

 

לִפְנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁר פִּתְאוֹם נִגְמָר

אֲנִי רוֹצֶה לְהַסְפִּיק עוֹד לוֹמַר

דְּבָרִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים.

כִּי עַכְשָׁו שֶׁזָּקַנְתִּי אֵינִי מְפַחֵד

לֹא מִן הַקּוֹל וְלֹא מִן הַהֵד,

עַכְשָׁו רַק מֵאֵין הָאוֹנִים.

 

עַכְשָׁו זֶה רַק אֲנִי וְלִבִּי,

וֶאֱמֶת בַּת חוֹרִין חֲדָשָׁה בְּקִרְבִּי

נִתֶּקֶת מִכָּל הָעֲרַאי,

וְעַל כֵּן אֲנִי עוֹד הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר

עַל גֶּשֶׁר פּוֹרֵחַ שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר

בְּאָזְנֵי הַבָּאִים אַחֲרַי.

 

אוגוסט 2018

בשמם

שׁוּם אָדָם אֵינֶנּוּ תָּמִיד.

הוּא הָיָה אִם יֵשׁ מִי שֶׁזּוֹכֵר אֶת שְׁמוֹ,

וְאִם אַיִן, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה.

לֹא הוּא וְלֹא מִי שֶׁאֵינֶנּוּ זוֹכְרֵהוּ.

זֶה כָּךְ הַמֵּתִים,

מַנְצִיחִים אֶת מִי שֶׁזּוֹכֵר אוֹתָם

בִּשְׁמָם.

 

אוגוסט 2018

ועל כן     

הַזְּמַן הוּא מוּמָר לְדָבָר אֶחָד. לָלֶכֶת.

לַחֲלֹף עַל פְּנֵי כָּל מִי שֶׁבָּא לָעוֹלָם בְּלִי לַעֲצֹר, לִשְׁאֹל מָה שְׁלוֹמוֹ,

מֵאַיִן הוּא בָּא וְעַל מָה הוּא בּוֹחֵר לִהְיוֹת כָּאן לְבַד אוֹ בַּחֲבוּרָה, 

וְאִם הוּא אוֹהֵב אוֹ בּוֹחֵל אוֹ אִכְפַּת,

אוֹ מַשְׁלִים אוֹ מוֹרֵד אוֹ נָסוֹג אֶל כִּלְאוֹ,

וְאִם הוּא נָכוֹן לִכְרֹךְ אֶת שְׁנוֹתָיו בַּשָּׁנִים שֶׁל אַחֵר וְלַחֲרֹד כָּל יָמָיו

מִי יֶחְדַּל, וְיוֹתִיר אֶת רֵעֵהו לְבַד לִבְכּוֹת פְּרֵדָה שֶׁאֵין לָהּ תְּפוּגָה,

אוֹ אִם הוּא מֵצֵר אוֹ אִם הוּא מוֹצֵא שֶׁטּוֹב לוֹ עִם מָה שֶׁנּוֹפֵל בְּחֶלְקוֹ,

אוֹ אִם הוּא חוֹטֵא אוֹ נָבִיא, אוֹ מֶלֶךְ אוֹ עֶבֶד נִרְצָע, אוֹ מִין מְשֻׁגָּע

שֶׁצּוֹחֵק בָּרְחוֹבוֹת לְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת מַעְגָּל לִמְרֻבָּע.

 

הַזְּמַן הוּא גֹּלֶם חֲסַר נְשָׁמָה, סוּמָא, אוֹ אוּלַי בְּרִיָּה בְּלִי עַפְעַף, 

שֶׁבָּא בַּסּוּפָה, וּבָא בַּשָּׁרָב, וּבָא עִם הַקֶּרַח וְעִם הַבָּרָק

הַמַּצִּית אֶת הַיַּעַר, וְעִם אֲדָמָה הַנִּסְדֶּקֶת בַּגַּיא וְנִפְעֶרֶת בָּהָר

אֲחוּזַת בֶּהָלָה מִתַּחַת לְמֵי אוֹקְיָנוֹס רוֹתֵחַ וְעַמּוּדֵי גַּלִּים נִשְׁבָּרִים.

 

וְהַזְּמַן לֹא עוֹמֵד, לֹא אוֹמֵר מָה נוֹרָא הַמַּרְאֶה וּמָה גְּדוֹלָה הַשָּׁעָה,

וּמָה בַּשָּׁמַיִם לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה – תְּהוֹם אוֹ עוֹלָם הָפוּךְ עַל רֹאשׁוֹ,

וּמִי פֹּה הָיָה, וְלָמָּה אֵינֶנּוּ, וּמִי עוֹדֶנּוּ וְלָמָּה נוֹתָר, 

וּמָה הִיא חִידָה וּמָה הוּא פִּתְרוֹן, וּמָה אֵין לוֹ סוֹף אִם הָיְתָה לוֹ תְּחִלָּה

וּמָה הִיא תְּפִלָּה.

 

ערב ראש השנה תשע"ט

יצחק מאיר ז"ל

1934 – 2020

סופר, משורר, עיתונאי, שגריר, איש חינוך.

נולד ב1934, ובשנים 1946-1940 חווה את אימי השואה כילד וכנער צעיר, כאסיר, כפליט במדינות בהן לימים היה שגריר מטעם מדינת ישראל.

העפיל לארץ בשנת 1946 ומנעוריו עסק בחינוך. מדריך, מורה, ומנהל כפר הנוער "ימין אורד" שחניכיו עד היום מעריצים את המנהל המיתולוגי ומשחרים לפתחו של האיש שהלחין עבורם שירים ולימד אותם להאמין ביכולות שלהם, לפתח את הכישרונות שלהם ולהקשיב לנטיות הלב שלהם. כעשר שנים כיהן בה כיושב ראש עולמי של המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בתפוצות, והיה יועץ בכיר לשר החינוך. לימים התמנה לשגריר ישראל בבלגיה, הארץ  ממנה גורש, ואחר כך בשוויץ, הארץ בה היה פליט.

עיתונאי וסופר. ספרו "אשה אחת" שיצא לאור בספריית מעריב מספר את קורותיה של אמו בתקופת השואה וזכה לשבחים רבים.

חייו נעים בשני צירים: הציר היהודי השורשי, היונק מהמקורות את ההשראה להשתית את החיים על משנת נביאי ישראל והציר האוניברסלי, האמנותי, פיתוח רגישות ואישיות אותנטית והעמדת המחנך כריבון המרכזי בממלכת החינוך. על שני צירים אלה בנה קריירה דיפלומטית.

מאז שהתחיל לכתוב, ליווה את האירועים ביושרה ספרותית, בשיר בפרוזה ובפובליציסטיקה. דעותיו המתקדמות והליברליות בלטו בחוגים החברתיים והמקצועיים בחייו. כעיתונאי מאמריו ורשימותיו נתנו ביטוי לאמונותיו, ולעתים מצא עצמו בודד במערכות הפוליטיות אליהן השתייך.

 

ראיון שקיים ידידו, מנשה רז, חודשים ספורים לפני פטירתו:




ויקיפדיה - יצחק מאיר

חוֹתָם

 

סִפּוּר הוּא מָה שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ.
יָמִים מְדַבְּרִים דְּבָרִים אֲחָדִים
אֲבָל שְׂפָתָם הִיא שִׁבְעִים לָשׁוֹן,
וְשִׁבְעִים פַּעַם שֶׁבַע אַלְפֵי אֲנָשִׁים וְנָשִׁים 

 

שׁוֹמְעִים דְּבָרִים אֲחֵרִים.
וְהַכֹּל אֱמֶת אוֹ הַכֹּל כְּזָבִים,
וְהַכֹּל הָיָה אוֹ הַכֹּל לֹא נִבְרָא,
וְרַק הַסִּפּוּר שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ
עוֹשֶׂה חוֹתָם בִּלְבָבוֹ.

 

 
אוקטובר 2019

תודה

             לידידי, תלמידי, ד"ע 

 

לוּ הָיִיתִי בָּא לָעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת בּוֹ אִישׁ עֲסָקִים,

הָיִיתִי מוֹכֵר וּמַלְוֶה וְקוֹנֶה לֹא פָּחוֹת מִכּוֹכְבֵי שְׁחָקִים.

אֲבָל כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי פּוֹגֵשׁ מֻכְשָׁרִים מִמֶּנִּי בְּלִי דַּי,

וְהֵם הָיוּ בּוֹחֲנִים אוֹתִי אִם שֶׁמָּא אֲנִי אוֹ כְּדַאי.

לוּ הָיוּ לִי מֵאָה וּמָאתַיִם לָהֶם, הָיִיתִי כּוֹשֵׁל, אַלְלַי,

וְעִם כָּל כּוֹכָבַי הָיִיתִי מוֹדֶה כִּי יֵשׁ כּוֹכָבִים מֵעָלַי!

חָמַל עָלַי אֱלֹהִים מִמְּרוֹמָיו וּבֵרַךְ אוֹתִי רַק בְּמִלִּים,

וּלְאֵלֶּה אֵין סוֹף, הֵם מַטְבֵּעַ עוֹבֵר, וַאֲנִי הֶעָשִׁיר בַּכְּסִילִים.

 

אוגוסט 2018

פורסם בתאריך 19/12/2021

יֵשׁ נְבוֹ בַּשָּׁמַיִם - יצחק מאיר | חדש על המדף - אתר חדרים

לאתר כתב-העת -המסדרון - לחצו כאן