ועל כן     

הַזְּמַן הוּא מוּמָר לְדָבָר אֶחָד. לָלֶכֶת.

לַחֲלֹף עַל פְּנֵי כָּל מִי שֶׁבָּא לָעוֹלָם בְּלִי לַעֲצֹר, לִשְׁאֹל מָה שְׁלוֹמוֹ,

מֵאַיִן הוּא בָּא וְעַל מָה הוּא בּוֹחֵר לִהְיוֹת כָּאן לְבַד אוֹ בַּחֲבוּרָה, 

וְאִם הוּא אוֹהֵב אוֹ בּוֹחֵל אוֹ אִכְפַּת,

אוֹ מַשְׁלִים אוֹ מוֹרֵד אוֹ נָסוֹג אֶל כִּלְאוֹ,

וְאִם הוּא נָכוֹן לִכְרֹךְ אֶת שְׁנוֹתָיו בַּשָּׁנִים שֶׁל אַחֵר וְלַחֲרֹד כָּל יָמָיו

מִי יֶחְדַּל, וְיוֹתִיר אֶת רֵעֵהו לְבַד לִבְכּוֹת פְּרֵדָה שֶׁאֵין לָהּ תְּפוּגָה,

אוֹ אִם הוּא מֵצֵר אוֹ אִם הוּא מוֹצֵא שֶׁטּוֹב לוֹ עִם מָה שֶׁנּוֹפֵל בְּחֶלְקוֹ,

אוֹ אִם הוּא חוֹטֵא אוֹ נָבִיא, אוֹ מֶלֶךְ אוֹ עֶבֶד נִרְצָע, אוֹ מִין מְשֻׁגָּע

שֶׁצּוֹחֵק בָּרְחוֹבוֹת לְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת מַעְגָּל לִמְרֻבָּע.

 

הַזְּמַן הוּא גֹּלֶם חֲסַר נְשָׁמָה, סוּמָא, אוֹ אוּלַי בְּרִיָּה בְּלִי עַפְעַף, 

שֶׁבָּא בַּסּוּפָה, וּבָא בַּשָּׁרָב, וּבָא עִם הַקֶּרַח וְעִם הַבָּרָק

הַמַּצִּית אֶת הַיַּעַר, וְעִם אֲדָמָה הַנִּסְדֶּקֶת בַּגַּיא וְנִפְעֶרֶת בָּהָר

אֲחוּזַת בֶּהָלָה מִתַּחַת לְמֵי אוֹקְיָנוֹס רוֹתֵחַ וְעַמּוּדֵי גַּלִּים נִשְׁבָּרִים.

 

וְהַזְּמַן לֹא עוֹמֵד, לֹא אוֹמֵר מָה נוֹרָא הַמַּרְאֶה וּמָה גְּדוֹלָה הַשָּׁעָה,

וּמָה בַּשָּׁמַיִם לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה – תְּהוֹם אוֹ עוֹלָם הָפוּךְ עַל רֹאשׁוֹ,

וּמִי פֹּה הָיָה, וְלָמָּה אֵינֶנּוּ, וּמִי עוֹדֶנּוּ וְלָמָּה נוֹתָר, 

וּמָה הִיא חִידָה וּמָה הוּא פִּתְרוֹן, וּמָה אֵין לוֹ סוֹף אִם הָיְתָה לוֹ תְּחִלָּה

וּמָה הִיא תְּפִלָּה.

 

ערב ראש השנה תשע"ט