פתחתי בדברים שכתבתי על הספר בכירכה האחורית.

הספר 'לאן שזה לוקח' של האמנית והמשוררת חדוה ראובן מזמין את הקוראים למסע  תוך כדי תנועה, להקשבה וקבלת האפשרויות הפרושות לכל אדם באשר הוא בידיעה ש-["זוֹ /  לֹא / בּוּשָׁה / לִהְיוֹת / בְּהַרְחָקָה]". כל אדם הוא אדון לעצמו והאחריות להחלטות בחייו הן  שלו.

כל שיר בספר הוא  הנחייה ומסר לגבש זהות עצמית ולהיות נוכחים:  [ "לִנְשֹׁם אֶת נְשִׁימַת הַמָּקוֹם /  לְהָזִין לֵב בְּמַרְאוֹת, טְעָמִים וְקוֹלוֹת ]..." ( 'להיות נוכחים' עמ' 10 )   ולפקח  על כל נשימה וכל בחירה בחיים במטרה לאזן את הקיום האישי.

המוטו המועבר בשירים הוא שעם קצת משמעת ושמירה על מדד השפיות ניתן לחזק את המשמעות ולהתמודד עם שלל הפחדים המתפרצים: [ "מִתּוֹךְ / הַדְּמָמָה / שֶׁל /הַלֵּב ]. ולדבוק במטרה  [ "לִהְיוֹת מִגְדַּלּוֹר / לְעַצְמִי / בַּמָּקוֹם בּוֹ  / אֶשְׁאַל / אַיֶּכָּה" ] ...  ('להיות מגדלור' עמ' 36) ובכך לסלול את הדרך אל האמת האחת, האמת שלה.

התודעה מנבטת את  ההזדמנות להרגיש את יכולת הבחירה מתוך כוונה להשלים את המטרה כאשר הנשימה נעתקת ולאחר מכן חוזרת: [ "נְשִׁימָה נֶעְתֶּקֶת / וְחוֹזֶרֶת / אֶל רֶגַע חָדָשׁ שֶׁל בְּרִיאָה.] ('דברי' עמ' 54). לפעמים זאת הפוגה מהמרתפים החשוכים של המציאות שמציבה חסימה ואינה מתירה רשות לחזור אל השגרה, והבחירה היא לאמץ את הביטוי 'לאן שזה לוקח'  כמנטרה מנתבת.

כתיבתה של חדוה מציבה אתגר ממשי להלכות החיים, מלאת רגש, ואמירות שמקנות לקוראים לחשב מסלול מחדש. זאת כתיבה המציבה את הקושי אל מול שדרת היופי של החיים המזמנת לאמץ את מהות האמירות כדרך חיים.

לאחר דבריי הזמנתי את המשורר והאמן מיכאל בן־אבו לקרוא שירים מתוך הספר, ואחריו הזמנתי את מנהל הגלריה 'אשכילה' איתי גבאי לשאת דברים ולקרוא שיר מתוך הספר.

בהמשך עשינו אתנחתא מוזיקלית בה ביצעתי את השיר: 'עוד פעם אחת', שיר שתרגמתי על-פי גרסת השיר שביצעה ליאונה לואיס לשיר RUN שיר שנכתב ובוצע במקור בביצוע של להקת "סנואו פטרול", והוא נכתב במקור על ידי חברי הלהקה: גארי לייבודי, ג'ונתן קווין, מארק מק'קלנד, נייתן קונולי ואיאן ארצ'ר.

לאחר נכן הזמנתי שוב את המשורר והאמן מיכאל בן־אבו לבצע מופע מחול סוּפִי.

לסיום ההשקה הוזמנה חדוה ראובן לקרוא את השיר: 'אבהות נטועה' ולשאת דבריי תודה.