אני מרגיש לבד, קר.
כמו יהלום ללא הברקת,
פרח ללא עליי כותרת,
הדם זורם כמו נחשול,
בחורף קר.
אני לבד, וזה מפחיד אותי.
מתיי היא חושבת לחזור אליי?
משהו בתוכי, כמו מעיין שגועש,
כל הזמן.
אני כל כך אוהב אותה,
כל כך רוצה להרגיש,
את רוך גופה, וחומה.
ואולי עוד קצת מאהבתה,
ולתחוב את אצבעותיי
לתלתלי ראשה.
יגאל אדר- 29/4/82