אני גולש כמו סופה במדבר,
זה כמעין זיץ שמבעיר,
זה כמו עץ שמתלקח.
זה בי בתוכי,ממש במוחי.
אני מרגיש כמו בלון שנופח
ואו תו תו.
זה כתנועת ענפי עץ, שמאל ימין
בשעת רוח עזה.
זה בא לאחר ארבעה ימים,
מה שנקרא השקט לפני הסערה.
איני מתכוון לעשות דבר אימפולסיבי,
במחבשה שנייה, זה קצת אחרת,
וזה נראה גם בכלל אחרת.
כמו גלים ענקיים בים שבסופם,
נוצרת קצפת, זה נשמע כמו
"הר שהוליד עכבר"
ולבסוף זה נגמר.
ואני מתחיל לחשוב אחרת,
כגון ישיבה בחוף כנרת.
יגאל אדר- 1982