מסכנה, אני חושב שהיא

ממש שבורה,

 היא עזבה את  החדר,

עם חוברת ועיפרון,

פורקן על הדף.

אני עייף,

פשוט עייף נפשית.

אני כמו פרח,

שעלי הכותרת מתחילים ליפול.

אני מרגיש ממש כמו,

כדור שלג עבה,

הרבה שלג סוחב אחריו,

הכדור הקטן ההוא.

הוא כבר לא קטן.

מי אני בכלל?

יגאל אדר- אוקטובר 1982