נוֹסֵעַ עַל כְּבִישׁ הַחוֹף,

בְּקוֹל הַמּוּסִיקָה שִׁירַת לָדִינוֹ,

 יַסְמִין לֵוִי וְכוֹכָבָה לֵוִי שָׁרוֹת

לְתֻמָּן בִּיפִי קוֹלוֹתֵיהֶן

וְשׁוֹצְפוֹת בְּשִׂמְחָה עַל הַמַּתָּת

שֶׁקִּבְּלוּ מֵאֲבִיהֶן

וּמַדְבִּיקוֹת אוֹתִי בְּשִׁירָתָן וַאֲנִי שָׁר  אִתָּן.

עוֹצֵר לְרֶגַע,פּוֹתֵחַ חַלּוֹן,נוֹשֵׁם

אֲוִיר יָם ומרחף לְרֶגַע ,

וּמַבִּיט אל הַחֲטוּפִים שֶׁלֹּא אוֹר

וְלֹא יָם וְלֹא מוּסִיקָה

וְלֹא אֶת קוֹלָן שֶׁל הָאֲחָיוֹת לֵוִי

שֶׁאִלּוּ יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ מִקְּצָת הַצְּלִילִים,

יִכלו לְהוֹסִיף פְּעִימָה לְלִבָּן ,

וּבַת צְחוֹק לִשְׂפָתָם.

מנשה בן