חדש על המדף

מעגל המתופפות - ציפי שחרור

מאת: יאיר בן־חיים

ציפי שחרור מפליאה בעוצמתם וברעננותם של שיריה ויוצרת אייקון

  נשי חדש מפתיע ועוצמתי, למעין המנון של האישה העברייה החדשה

עטיפת הספר "מעגל המתופפות" ציור רוני סומק

 אני ציפור נרגשת

אֲנִי צִפּוֹר מְחַפֶּשֶׂת חֹרֶף

וְקוֹל רַךְ שֶׁיְּחַבֵּק אוֹתִי

חוּטֵי גֶשֶׁם

רַק שַׁחְרוּרִית נִרְגֶּשֶׁת

לְלֹא קֵן. לְלֹא קִנְיָן. רַק רְפִידוֹת אֲוִיר לָעוּף

ציפי שחרור

הספר 'מעגל המתופפות' הוא ספר השירה ה-13 של המשוררת והסופרת ציפי שחרור. הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת ספרא מטעם 'איגוד סופרים כללי בישראל'. עורך הספר הוא ד"ר חיים נגיד. בספר שירים חדשים ומבחר שירים מספריה הקודמים.

 

השירים בספר מפליאים בעוצמתם וברעננותם. התבוננותה  הייחודית  והמקורית מזניקה אל עין הקורא כבר בשיר הפותח את הספר 'שימו לב', צירוף אוקסימורוני מפעים המוגש בשפה יומיומית צנועה: "שִׂימוּ לֵב לַלַּיְלָה הַמִּתְכַּלֶּה. הַעֲמִיקוּ בּוֹ לִפְנֵי שֶׁיֻּכְתַּם בָּאוֹר". וכשם שהאור מכתים את החושך, כך בשיר "מעגל המתופפות" (עמ' 10). היא מערבלת דימויים נשיים חדים ומפתיעים של פטמות ברזל עם סכינים בין הירכיים, ויוצרת אייקון  נשי חדש מפתיע ועוצמתי, מעין המנון של האישה העברייה החדשה.

מעגל המתופפות

אָנוּ הַמְּתוֹפְפוֹת

עם IQ 160

260 כּוֹחוֹת סוּס

1500 סָמָ"ק.

אָנוּ מַעְגַּל הַמְּתוֹפְפוֹת

עִם פִּטְמוֹת הַבַּרְזֶל

אָנוּ מַעְגַּל הַמְּתוֹפְפוֹת

מִיְּרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב

אָנוּ מַעְגַּל הַמְּתוֹפְפוֹת

מִתֵּל אָבִיב לְלֹא הַפְסָקָה

וְסַכִּינִים בֵּין הַיְּרֵכַיִם

אָנוּ מַעְגַּל הַמְּתוֹפְפוֹת

מַמְצִיאוֹת תָּכְנַת הַבִּינָה

וַאֲרִיכוּת הַיָּמִים

אָנוּ הַמְּתוֹפְפוֹת

עִם IQ 160 בָּרֹאשׁ

260 כּוֹחוֹת סוּס בַּמָּתְנַיִם

1500 סָמָ"ק בָּרַגְלַיִם

אָנוּ הַמְּתוֹפְפוֹת הַקְּטַנּוֹת

נְבִיאוֹת הֶעָתִיד וְהַזַּעַם

מְמַהֲרוֹת לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת כְּבִיסָה

וּלְטַגֵּן לְעַצְמֵנוּ אֶת הַ-IQ.

נערת הרוק'נרול

אֲנִי נַעֲרַת רוֹקֶנְ'רוֹל 900 וָאט בְּלִי הַאֲרָקָה

"אֵין לָךְ הַאֲרָקָה," אוֹמֶרֶת לִי הָאַסְטְרוֹלוֹגִית

וּמֶפַרֶקֶת מֵעָלַי חוּטֵי חַשְׁמַל צִנּוֹרוֹת בְּלָמִים

וְ-180 כּוֹחוֹת סוּס, "שֶׁכָּךְ כָּתַבְתְּ בְּאֶחָד מִשִּׁירַיִךְ",

הִיא מַזְכִּירָה לִי אֶת כּוֹחוֹתַי וְרַגְלַּי הַמְּחוֹלְלוֹת.

הספר מחולק לארבעה שערים בשלושה הראשונים אלו שירים חדשים ובשער הרביעי  שירים מספרי השירה הקודמים של  המשוררת.

ציפי שחרור – משוררת וסופרת מוערכת ועטורת פרסים. בין הספרים שקדמו לספר 'מעגל המתופפות'  ראוי לציין את הספרים 'ליאונרד כהן שר לה'; 'עונה שניה לאהבה' – מבחר שירים וחדשים, משולב במונוגרפיה על שירתה מאת פרופ’ נורית גוברין; 'שפה משותפת' בעריכת המשורר נתן זך, 'ברבורים חסרי דאגה', 'קטורת וכישוף' ועוד. בין ספריה הרבים (למעלה מ-30) – הרומן 'קליפסו רמלה', הכולל קובצי סיפורים, נובלות וספרי ילדים ונוער. ספריה זכו בפרסים ובהוקרות, ביניהם: פרסי ראש הממשלה (בשנים 1994, 2003), פרס אקו”ם, פרס ע”ש חומסקי מטעם אגודת הסופרים העברים, פרס קוגל לספרות יפה, ועוד. ציפי שחרור ערכה אנתולוגיות לשירה ופרוזה ושימשה כעורכת כתב העת מאזנים, במשך כעשר שנים.

שירתה של ציפי שחרור משקפת אישיות של אשה משוחררת הכמהה לעולם מושלם, כמעט עולם חסר פשרות, לפעמים היא מוכנה להסתפק בפחות, אך  רק במידה וזה עומד בסטנדרטים המתקבלים על דעתה. שיריה מבטאים את הדבקות לחופש והחירות בחייה ובמעשיה. לא אחת היא משתמשת במוטיב הציפור  עימה היא נוסקת ומעופפת אל מחוזותיה הכמוסים. "אֲנִי צִפּוֹר מְחַפֶּשֶׂת חֹרֶף / וְקוֹל רַךְ שֶׁיְּחַבֵּק אוֹתִי  / חוּטֵי גֶשֶׁם / רַק שַׁחְרוּרִית נִרְגֶּשֶׁת / לְלֹא קֵן. / לְלֹא קִנְיָן.  / רַק רְפִידוֹת אֲוִיר לָעוּף". ('אני ציפור נרגשת' עמ' 28)

יחד עם זאת, לא הכל ורוד, ובידיעה ברורה היא בוחנת בקפידה את סביבתה מתוך כוונה "להטמיע את נקודת הזמן" לממש אותו הלכה למעשה , למצות את הרגע עד תום,  היא יודעת שזאת שעתה והיא גאה ושמחה על כך. (מתוק מריר עמ' 18)

מתוק מריר

מֵהַצַּד הַמָתֹק מָרִיר שֶׁל הַחַיִּים

מֵעֵינֶיהָ הַבּוֹחֲנוֹת שֶׁל מְכוֹנַת הַחַיִּים הָאוֹטוֹמָטִית

מִתּוֹךְ יֶקֶב הַחַיִּים הַמְּבַעְבְּעִים,

אֲנִי מְשֻׁפֶּדֶת. מְפֻגֶּגֶת,

וְאוֹמֶרֶת לָכֶם שֶׁהִגִּיעָה שְׁעָתִי

לְהַטְמִיעַ אֶת נְקֻדַּת הַזְּמַן הַזֶּה

שֶׁיִּהְיֶה מָתֹק לְמִשְׁעִי.

מתוק מריר
מֵהַצַּד הַמָתֹק מָרִיר שֶׁל הַחַיִּים
מֵעֵינֶיהָ הַבּוֹחֲנוֹת שֶׁל מְכוֹנַת הַחַיִּים הָאוֹטוֹמָטִית
מִתּוֹךְ יֶקֶב הַחַיִּים הַמְּבַעְבְּעִים,
אֲנִי מְשֻׁפֶּדֶת. מְפֻגֶּגֶת,
וְאוֹמֶרֶת לָכֶם שֶׁהִגִּיעָה שְׁעָתִי
לְהַטְמִיעַ אֶת נְקֻדַּת הַזְּמַן הַזֶּה
שֶׁיִּהְיֶה מָתֹק לְמִשְׁעִי.

האהבה מוצר לא מתכלה

הָאַהֲבָה מוּצָר לֹא מִתְכַּלֶּה

אֲנִי מְנַסָּה אוֹתָהּ בְּגוּפִי. הִיא מַעְבָּדָה נַיֶּדֶת.

אֲנִי שׁוֹאֶגֶת אוֹתָהּ הֲבָרוֹת עִצּוּרִים.

בְּכָל מְאוֹדִי מִתְפַּלֶּלֶת אוֹתָהּ

מַעֲמִידָה אוֹתָהּ בְּנִסָּיוֹן וּ"מַצְּבֵי צְבִירָה".

אַךְ הִיא אֵיתָנָה עַקְשָׁנִית

לֹא מִתְבַּלָּה לֹא מִתְכַּלָּה

אַף לֹא בְּמִלָּה.

 

בעידן השירה העכשווית, קידמת הזמן אינה פוסחת על מחוזותיה, היא מודעת להלך הרוח, היא נחושה וזמינה ללמוד וליישם את המהלכים הנכונים כדי לקדם את מיקומה כאישה בעולם המודרני החדש, למרות אי הנוחות עם העולם המואץ היא מתאימה את עצמה להתחדשות  הקיימת עם הסתייגות ומתוך הבנה שזה מה שיש בעולם החדש ומשלימה עם כך.

 

אישה ביונית

 ליונה וולך

אִשָּׁה בִּיוֹנִית, מָה יֵשׁ לָהּ בְּחַיֶּיהָ?

מוֹלִיכֵי חַשְׁמַל בָּעוֹרְקִים

פִיקְסֶלִים בַּדְּפָנוֹת, כַּדּוּרִיּוֹת דִּיגִיטָלִיּוֹת,

תָּכְנַת נֶפֶשׁ וְחָמְרַת חַמּוּקַיִם.

כְּשֶׁהִיא עוֹנָה לַשֵּׁם. ..www

יֵשׁ לְהַקִּישׁ סִיסְמָה

וְ"תַּת הַהַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה..."

כְּשֶׁהִיא נִפְרֶמֶת אַלְפֵי פְּעִימוֹת פֵיסְבּוּק.

ב'פְּרָטִי' הִיא בְּסַךְ- הַכֹּל אִשָּׁה מִתְגַּעְגַּעַת.

 

 

העולם החדש הוא הפייסבוק וזה ניכר ומשתקף היטב בעולם הווירטואלי המצליח לגרום לתעסוקה בלתי ניתנת לשליטה, אם אתה לא שם אתה נעלם בעיני הבריות ובעולם הזה כל אחד הוא אלוהים לעצמו בתקווה שהאחרים יאמצו אותו לאלוהים פרטי. לא אחת שחרור, לא עומדת בקצב המטורף מבקשת ואומרת "תֶּ'אָמְלֶ"ק* אֲבָל הוּא הָאֱלֹהִים".  (ת'אמל"ק - ארוך מדי, לא קראתי), וממשיכה לדרכה.

 

סלפי אלוהי

יֵשׁ לִי סֶלְפִי אֱלֹהִי. פוֹטוֹגֵנִי מְצוֹדֵד. מְרֻצֶּה. מְבַקֵּשׁ אֶת חֶבְרָתִי.

אַתָּה עַצְמְךָ אֱלֹהֵי הַפֵיְּסְבּוּק אַתָּה אֲדוֹנַי אֱלֹהֵינוּ הָאֶחַד והַיָּחִיד,

אֲבָל הוּא דּוֹרֵשׁ הוֹכָחָה נִצַּחַת מְלֻּוָּה פּוֹסְט פַּרְטָנִי, אַיְקוֹן

וּטְרִילְיוֹנֵי חֲבֵרִים, שֶׁהוּא 'אֱלֹהִים כּוֹכָב עֶלְיוֹן'.

וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת - תֶּ'אָמְלֶ"ק* אֲבָל הוּא הָאֱלֹהִים.

 

ואם יש את המקום הרגיל לשחרור יש את ה-'מקום האחר' זהו השער השני בספר, בו  ישנם שירים נפלאים המביאים תמונות ממחוזות שונים בעולם, בו היא פוגשת  את: הספרדי שלי (עמ' 42), סוג של גבר מושא חלומותיה, כזה שלא ניתן להשגה בכל פעם הוא בכיסוי אחר, פעם נזיר, פעם מאהב ופעם גורו, ואולי גם שחקן כדורגל, ישנם הרבה מקומות אחרים בעולמה של שחרור, 'מלון על קו המים' בקורפו (עמ' 38), סרי לנקה בשיר 'ג'ונגל המחשבות', "פּוֹרֵץ מַנְעוּלִים בְּבִטְנִי"  "רוצה פִּילִים צוחקים" בספייס שלה  / "שֶׁיִּכָּנֵס בִּי כְּמוֹ אֹשֶׁר לֹא מִתְכַּלֶה". (עמ' 44), מתהווה לאושר ומממשת אותו. זה קורה  'בַּחוֹפִים הַקָּרִים שֶׁל דוֹבִיל נוֹרְמַנְדִי. (''אושר שכזה' עמ' 46). בשיר זה ישנם עוד מקומות אחרים והם יפים להפליא. 

סוסה על המים

בְּדוֹבִיל הָיִיתִי בְּרֶנְדִּי נִגָּר.

וְהָיִיתִי סוּסָה דּוֹהֶרֶת אֶל תוֹךְ הַגַּלִּים,

שָׁם הָיוּ יְלָדִים צוֹהֲלִים מִתְרַחֲצִים.

וְהָאֹשֶׁר שֶׁלִּי הָיָה אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים פְּלַסְטִי בְּקַעֲרַת גָּבִישׁ,

אֲבָל הַבְּדִידוּת הָיְתָה צְלוּלָה וּמֻבְחֶרֶת.

'לשוב ולהתרגש' הינו השער השלישי בספר והוא נפתח עם השיר 'התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב' (עמ' 68) זהו שיר נוקב, הייתי מגדיר אותו כשיר מחאה, המראֶה את פרצופה האמיתי של המדינה. ושחרור מתארת את האמת האחת  בישירות ללא כחל ושרק, כדי להגיע לתיאטרון של ניקו ניתאי הממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב שם היא נחשפת לאמת המרה, לארץ החדשה שקמה במתחם הדרומי של העיר תל-אביב. "עַבְדוּת כְּבוּשַׁת פָּנִים וּכְנוּעָה, / עַל מִדְרְכוֹת הַתַּחֲנָה, בַּדּוּכָנִים /  בְּרִיצָה מְבֹהֶלֶת מִפְּנֵי סִירֶנָה מַבְלִיחָה עם שׁוֹטֵר סָמוּי."

בשער האחרון של הספר יש מבחר משיריה מספרים קודמים, המשקפים את שירתה הנפלאה המלווה אותנו שנים כה רבות ואני בחרתי לסיים רשימה זאת עם השיר 'בוסתן של נגיעות' המביא בתמצית את הווייתה של שחרור מהיכן היא באה ולאן פניה מועדות. "לפני היותך את / היית בוסתן של נגיעות" הזיכרונות קיימים כל הזמן, ומעוררים בה חיוך, סימן לזיכרון טוב, סימן למודעות עצמית.   ספר נפלא של משוררת איכותית, עדכנית, עכשווית, ייחודית, כפי שאני אוהב. ספר מומלץ. 

בוסתן של נגיעות

לִפְנֵי הֱיוֹתֵךְ אַתְּ

הָיִית בֻּסְתָּן שֶׁל נְגִיעוֹת.

מִמִּכְחוֹל אֶצְבָּעוֹת קְטַנּוֹת

נִגְזְמוּ זִכְרוֹנוֹתַיִךְ עָלִים צְנוּפִים

וְאַתָּה רָאִיתָ זֹאת בְּטֶרֶם

הָיִיתָ חִיּוּךְ בְּגוּפִי.

פורסם בתאריך 15/04/2018