ספר חדש על המדף

מאת: יאיר בן־חיים

תחילת הזריעה - יאיר בן־חור

יאיר בן־חור

'תְּחִלַּת הַזְּרִיעָה'

 

כְּבָר עָיְפוּ עֵינַי מֵרְאוֹת

כָּל הָרַעַשׁ הַמְסַנְוֵר,

הִנֵּה חָלְפוּ לְאָזְנַי מַרְאוֹת

מַחְרִישִׁים עַד לְהֵתְעַוֵּר.

 

כְּבָר שָׁטְפוּ פָּנַי קוֹלוֹת

וּצְלִילָם צוֹרְמָנִי וָקַר,

גָּם עָטְפוּ שְׂפָתַי מִלוֹת

שֶׁל עֶצֶב וּכְפוֹר מְנֻכָּר.

 

הָעֶרֶב יָרַד לְחַיַּי
וּלְחַיַּי יְבֵשׁוֹת וְאֵין נְבִיעָה,
יָרַד הָעֶרֶב לְחַיַּי
לְבַשֵּׂר עַל הִשְׁקִיעָה,
הַקָּצִיר הִסְתַּיֵּם עוֹד בְּטֶרֶם
הֵחֵלָּה הַזְּרִיעָה.
 

 

הוֹוֶה

 

מָחָר

אוּלַי אֵצֵא לָאוֹר

בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים שׁוֹרֶקֶת,

אֶזְרַח

עַל כָּל הַמְּדִינָה

בִּשְׁרִיקַת תְּלָמִים חוֹרֶקֶת.

 

מָחָר

אוּלַי אֶצְבַּע

אֶלֹהִים בְּאָדֹם,

אֶמְצַע

הַדֶּרֶךְ לְפָנַי

בֵּין תְּהוֹם עֲמֻקָּה לִסְדוֹם.

 

וְאוּלַי

מָחָר

אָבִין אֶת אֶתְמוֹלַי.

קֶסֶם

 

חֲלָקִים מִמֶּנִּי וּמִמֵּךְ נָפְלוּ בֵּין הַשְּׂמִיכוֹת

כְּשֶׁהַשְּׁקִיעָה הֵחֵלָּה לָתֵת אֶת סִימָנֶיהָ

וּבְדִיּוּק כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ.

אֲנִי עָצַמְתִּי אֶת עֵינַיִךְ.

 

כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא לֹא חָדַלְנוּ לִצְחֹק

לְדַבֵּר שָׁלוֹם וְלַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה

לְהַבִּיט זֶה בָּזֶה

וְלִרְאוֹת בְּזֶה נֶחָמָה.

 

שְׁלַבִּים מִמֵּךְ וּמִמֶּנִּי הִתְפַּזְּרוּ עַל הַמִּטָּה

כְּשֶׁהַזְּרִיחָה הֵחֵלָּה לָתֵת אֶת אוֹתוֹתֶיהָ

הַחַמָּה יוֹדַעַת הַכֹּל עַל אוֹדוֹתֶיהָ

וְאַתְּ יוֹדַעַת הַכֹּל עַל אוֹדוֹתַי.

 

כָּל הַיּוֹם הַהוּא הָיִינוּ אַתְּ וַאֲנִי הָרֹב,

הַפְּרוּסָה הַטּוֹבָה שֶׁבָּעוּגָה, מְלוא עוֹלָם

לֶאֱחֹז זֶה בָּזֶה

וְלִזְכֹּר אֶת הָרֶגַע הַמֻּשְׁלָם.

 

וְנִתְחַבְּרוּ כִּבְמַעֲשֶׂה קֶסֶם

נִתְאַחֲדוּ בֵּין הַשְּׂמִיכוֹת, עַל הַמִּטָּה

עֲנָבִים נָבְטוּ בַּכֶּרֶם

לִפְרֹחַ כְּעֵץ הַשִּׁטָּה.

 

 

לפני חודשים אחדים יצא לאור בהוצאת 'פיוטית' ספר השירה 'תחילת הזריעה', זה ספרו השני של יאיר בן־חור, עורך לשון, נקדן ומשורר, והעורך הראשי של כתב-העת "עבריתון" בעל יומן הרשת 'סימן קריאה' וכותב באתר NEWS1. ספר שיריו הראשון פורסם בהיותו בן שבע־עשרה. כיאה לאיש שהשפה היא גם עיסוקו המקצועי ומקור פרנסתו, מניב הספר מבחר מכתיבתו של  של בן־חור מעשרים השנים האחרונות. את הספר פותח השיר 'הוֹוֶה' שיר שנכתב בינואר 2013 ומסכם  את תחושותיו כאדם  המבקש תשובות מעצמו למיקומו ביקום. השיר  עוסק בזמן, הזמן הדחוק והשאול בו מנסה הדובר להרים ראש ולהותיר את חותמו כאזרח, כל זאת בין התהום העמֻקה  ומהמורות מזדמנות בחיים.

 

 

 

 

 

עשרים שנה הוא  תר אחר הרגע בו יצא אל האור, ההמתנה הייתה משתלמת, בכל אופן לנו אוהבי השירה. אין כאן עוררין שמדובר כאן על כתיבה ייחודית המאפיינת חותם המזוהה עם משורר. יש בשירתו של יאיר אמירה אישית חדה ונוקבת כלפי עצמו וכלפי ההתנהלות בחייו.

 

הוא מדבר בקולות רבים ובקול יחיד ומשלב עגה נהדרה שהיא רק שלו. זה מתחיל מהשיר הראשון שמגלה את האור הבוקע מהחושך,  את האופטימיות המלווה אותו כאדם שאינו בוחל לומר בקול רם שהוא רוצה לתפוס לעצמו פיסה בין הבריות לאחוז  בבחירות האישיות המתאימות לו,  מבלי צורך להצטדק בפני האלהים. הוא מתעתע באצבע  שלופה מכוונת וצובע את החששות באדום אפילו אם מדובר בתמרור אזהרה שיכול לשנות מהותית את חייו. בכל מקרה יודע הדובר כשיבוא  המחר הוא כבר יראה את פני הדברים וכל ההתרחשויות בחייו באור אחר. זהו ההווה ואלו הם חייו. שיר נפלא.

 

שיר הנושא את שם הספר 'תְּחִלַּת הַזְּרִיעָה' משויך לשער 'הדרן' השער החותם את הספר.  הדובר עייף עד מאוד מהמראות שחווה,  הקור, הסנוור וצליל הקולות הצורם שעטה בימיו,  או  סתם עוד יום מסתיים שירד לחייו, לא בכדי, אחרי ההדרן מבקש הדובר למצוא לעצמו מפלט אל הימים הבאים, לזכות ביבול  פורה בשדות שירתו שיעטו בימיו חיים חדשים וטובים. הוא נאחז בתקווה סמויה להתחדשות.

 

 

כשהשקט מתחיל לדבר, מגלה הדובר את השמחה ואת היופי  ובעיקר את הרוגע ותחושת הביטחון המרחיקה ממנו את הצלילים הצורמים הגורמים לו  ולסביבתו להשתאות. חדי העין ומדקדקי הלשון ודאי הבחינו שיש התכתבות בין השיר 'תְּחִלַּת הַזְּרִיעָה' לשיר 'עַכְשָׁו', המשותף  לשני השירים שהוגשו כאן בצמידות, הם הקולות והרעשים הטורדניים המלווים את הדובר לאורך שנים.

הספר מחולק לתשעה שערים 'אדם בתוך עצמו' 'יחסינו לאן' 'הגות'  'על השירה' 'שגרת חיינו' 'הכל נשאר במשפחה' 'אמא טבע' 'שירים בהשראת' ו'הדרן'. ההתנסחות של שירתו של בן־חור חושפת  בפני הקורא אֶת המשלב הֶעָנֹג של השפה העברית. הקורא מוזמן להכיר מקרוב מצבים שונים בחייו. בין שיריו משתף אותנו בן־חור ברגעי אושר ושמחה ומתאר את תשוקתו לעקור את העצב החשוך. בשיר 'בְּדִידוּת' הוא רומז שהתרגל לבדידות ולא אחת טוב לו איתה.  אין ספק הכתיבה מטיבה עימו ומחברת אותו אל האור.

למרות הבדידות אנו מגלים צדדים נוספים באישיותו של המשורר דרך שירי האהבה אותם הוא כותב. השיר 'קסם' הוא דוגמא טובה איך חיבור טוב יוצר בתוכו השלמה עם הקיים והסתפקות עם היש. תנו למשורר אהבה ותקבלו בתמורה שירה חושנית וראויה למאכל.

במספר לא מועט של שירים מתכתב יאיר בן־חור עם נמענת עלומה המתארת מערכת יחסים מורכבת ורבת תהפוכות, השזורה בריבים וטענות. בשיר 'הוד מעלתה' הוא מטיח בה האשמות  קשות במיוחד. הוא יוצא בהאשמה חמורה  שהיא מעלה בתפקידה ומתבונן על הוד מעלתה איך היא מתרחקת ממנו ובטוח בעצמו  שהזיכרון שיוותר אחרי לכתה יהיה ריק מתוכן. יש כאן תיאור של נטישה ובגידה, ארחיק לכת ואומר 'מעשה התאבדות',  הדובר רואה בכך מעשה נפשע שאין עליו סליחה ומחילה. הוד מעלתה מכרה את נשמתה האבודה לשטן והותירה מאחור את הדובר כעוס ופגוע.  שאלת השאלות היא מי היא הוד מעלתה?

'תחילת הזריעה'  ספר שירה המכנס בתוכו מגוון של שירים מתוך עולמו הפנימי של המשורר יאיר בן־חור, בסגנון ייחודי עכשווי, כתיבתו מוקפדת ומייצגת נאמנה את רוח השירה  בת זמננו, בין השורות ניתן לזהות רגישות וצניעות ועיקר העיקרים זאת שירה נטולת אגו, מזמינה, מסקרנת ומעוררת מחשבות.

ספר חדש על המדף, נמצא בחנויות וכן ניתן להזמין ישירות בהתקשרות עם יאיר בקישורים הנלווים לאתרו.

יאיר בן־חור מתוך מיזם 'סופרים קוראים'

בְּדִידוּת

 

הָאָדָם הַבּוֹדֵד הוּא שִׁיר לְלֹא שֵׁם,

בַּיִת לְלֹא פִּזְמוֹן, מִלִּים לְלֹא מַנְגִּינָה.

רַק אוֹתִיּוֹת בּוֹכִיּוֹת מְרַמְּזוֹת שֶׁהוּא עֲדַיִן

וַעֲדַיִן נוֹשֵׁם.

 

הָאָדָם הַבּוֹדֵד הוּא בִּנְיָן לְלֹא כְּתֹבֶת,

בַּיִת לְלֹא חֲדָרִים, חֶדֶר לְלֹא חַלּוֹנוֹת. 

רַק תָּא קָטָן סָגוּר וּמְסֻגָּר

נוֹעֵל עָלָיו בִּמְלוֹא הַכֹּבֶד.

 

רַכֶּבֶת אֲרֻכָּה הִיא הַבְּדִידוּת

רֵיקָה מִקְּרוֹנוֹת

אֲפוּפַת עָשָׁן עֲדַיִן פּוֹעֶמֶת

בְּחֶסְרוֹן פְּעִימָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם.

 

אֵיךְ אִחַרְתִּי לַפְּגִישָׁה עִם הַבְּדִידוּת

בְּבֵית קָפֶה סוֹדִי, עֲמוּס רֵיקָנוּת...


 

הוֹד מַעֲלָתָהּ

 

הוֹד מַעֲלָתָהּ נְעוּלָה בַּחֶדֶר

בְּנַעֲלֵי עָקֵב פְּגוּמוֹת.

הוֹד מַעֲלָתָהּ מָעֲלָה בְּתַפְקִידָה

וְהִיא מַעֲלָה זִכְרוֹנוֹת

רֵיקִים מִתֹּכֶן

מֵחַיֶּיהָ.

 

הוֹד רוֹמְמוּתָהּ הִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹם מוֹשָׁבָה

וּפָסְעָה אֶל עֵבֶר עֲתִידָהּ הַמָּחוּק.

הוֹד קְדֻשָּׁתָהּ קְדֵשָׁה בְּטֻמְאָתָהּ

כְּשֵׁרָה לִמְהַדֵּר הַטֻּמְאָה, הוֹד מַעֲלָתוֹ.

 

כִי הוֹד עֲלִיבוּתָהּ מָסְרָה נִשְׁמָתָה לַחֹשֶׁךְ

שֶׁהֵאִיר אֶת נִשְׁמָתָהּ הָאֲבוּדָה.

סְפוּגַת אֶגְרוֹפִים קְמוּצִים בְּקַמְצָנוּת רְחָבָה

סְגֻלּוֹת פָּנֶיהָ מִשְׁתַּקְּפוֹת בְּמַרְאָתָהּ.

 

הוֹד מַעֲלָתָהּ נְעוּלָה בַּחֶדֶר

בְּנַעֲלֵי עָקֵב הֲרוּסוֹת

גּוּפָתָה צָנְחָה מִמְּרוֹמִים

וְחַיִּים אֵין בָּהּ.

איור: יוני גבריאל

עַכְשָׁו

 

כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט מְדַבֵּר אַתָּה פִּתְאֹם

שׁוֹמֵעַ אֶת הַיוֹפִי הַבּוֹקֵעַ

מִמֵּיתָרֵי הַחֶדֶר הַסָּגוּר.

פִּתְאֹם אֵין רַעֲשֵׁי רֶקַע מְזַמְזְמִים

בְּצִפְצוּף טוֹרְדָנִי בִּלְתִּי פּוֹסֵק

וְאֵין מַבְּטֵי פְּלִיאָה, הִשְׁתָּאוּת אוֹ שִׁמָּמוֹן

רַק יוֹפִי זַךְ, חֵן שׁוֹלֵט וְעָרֵב

מָלֵא רֹגַע וְהַרְגָּשַׁת בִּטָּחוֹן.

פורסם בתאריך:   20/10/2013   אתם מוזמנים להגיב.