יש בָּמָה למשוררים ויש בְּמָה להתגאות

מאת: יאיר בן־חיים

לאלבום התמונות המלא

קואלות / עדי תשרי

 

בּוֹא נָגוּר עַל עֵץ

בֵּין שְׂעָרוֹת הָעֵצִים קַל יוֹתֵר לְהַפְנִים

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ הֵם רַק חַלּוֹנוֹת

מִגְדָּלִים עַל מִגְדָּלִים

אֲנַחְנוּ מְגָרְדִים אֶת גּוֹרְדֵי הַשְּׁחָקִים

וְנִשְׁחָקִים בְּעַצְמֵנוּ

 

נִבְנֶה אֹהֶל עַל עֵץ

רָאִיתִי בְּ-Ebay שֶׁאֶפְשָׁר

לִמְתֹּחַ בַּדִּים בֵּין עֲנָפִים

לְהָנִיחַ אֶת הָרֹאשׁ תָּלוּי בָּאֲוִיר

 

בַּלֵּילוֹת

אֲנִי שֶׁלְּךָ, אַתָּה שֶׁלִּי

חֲבוּקִים עַל גְּזָעִים כְּמוֹ קוֹאָלוֹת

שֶׁקּוֹנִים בְּחֲנוּת מַתָּנוֹת

בְּאוֹסְטְרַלְיָה. פֹּה לֹא גְּדֵלִים

עֲלֵי אֶקַלִיפְּטוּס

אִם נִפּוֹל יַגִּידוּ:

"זוֹ עוֹנַת מַעֲבָר"

אֲנִי וְאַתָּה לֹא יוֹתֵר מִשַׁלֶּכֶת.

 

 

 

הוֹרָאוֹת כִּשּׁוּף / לורן מילק

 

שִׂמְלַת קַיִץ מוֹפִיעָה בְּסִפְרֵי הַכִּשּׁוּף

עֲדָשִׁים אֲדֻמּוֹת

וְתַפּוּחַ חָתוּךְ

בִּדְבַשׁ עֵינֶיךָ.

אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת עָשָׁן בֵּין שְׂפָתֶיךָ.

 

יֵשׁ לְהַפְרִיד דִּמְעָה בְּאֶמְצַע הַטַּבּוּר

לְאַט לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגָה

לוֹמַר אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ מוּל הָרְאִי

לְהוֹסִיף בְּהַדְרָגָה

שְׁתֵּי טִפּוֹת דָּם פִּרְאִי

לִטְבֹּל נִצָּן שָׁקוּף

בְּפֶרַח הֶחָלָב.

 

 

אֲנִי רוֹצָה לְהָסִיר אֶת הַצָּעִיף

אֲנִי רוֹצָה לַעֲנֹק

לַעֲנֹק

לַעֲנֹק אֵלֶיךָ

הַקֶּרַח מַעֲנִיק לְךָ בְּרַק סֻכָּר.

 

אֲנִי רוֹצָה לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ לְשִׁיר מֻכָּר

בַּת-קוֹל שֶׁל כַּר רָטֹב מִלְּהַזְכִּיר

אֵיךְ לְמַלֵּא אֶת הַשְּׁתִיקָה

כְּשֶׁהַמִּלִּים נְמַסּוֹת מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן.

 

אֲנִי רוֹצָה לַעֲנֹק

לַעֲנֹק

לַעֲנֹק אֵלֶיךָ

מַה זֶּה לַעֲנֹק?

 

 

 

צילומים: יאיר בן־חיים  

© כל הזכויות שמורות

 

 

שירת הנורמן, מפגש עשירי שמארגן המשורר יחזקאל נפשי ומתקיים בנורמן בר בתל-אביב. בר קסום עם אווירה והשראה מפגיש ומציג מפגן ראוי של שירה צעירה, שירה עכשווית. בהחלט   יש בְּמָה  להתגאות.

 הסיבה שהגעתי למפגש היתה להכיר בעיקר את השירה הצעירה, משוררים שלא היכרתי.

 נפשי פתח את ערב השירה  ושמח על ההזדמנות הניתנת למשוררים ומשוררות להציג את שירתם, כדבריו:  "אין כמעט במות לשירה עברית, כל שכן לשירה צעירה, נכון קיים פסטיבל פעם בשנה אבל זה לא מספיק, משום שיש עוד המון אמנים שמגיע להם וזה  פשוט לא אפשרי  להציג את כולם באותה שנה".

להפתעתי שמחתי לשמוע במהלך הערב כמה וכמה משוררים שכתיבתם ערבה לאוזני,  התפעלתי מאד משירתם.

 

הראשונה שהרשימה אותי ופתחה את הערב היא המשוררת מיא שם-אור,  בהמשך הגיע תורהּ של המשוררת טל איפרגן שהקריאה שיר  שכבר יצא לי לשמוע בערב אחר, השיר:  'אחת ההצגות הטובות בעיר' וואלה, בא לי לצעוק בקולי קולות שזה אכן ממש כך, לשמחתי בפעם הקודמת צילמתי אותה קוראת את השיר. זאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לשירתה. (צפו ביוטיוב כאן בעמוד).

 

בהמשך, עדיין בסימן משוררות, אהבתי עד מאד את שני שיריה של המשוררת עדי תשרי, אחד מהם מצורף כאן בדף. נוכחותה ושירתה  של המשוררת לורן מילק,  הדהדה לי  כקסם בחלל הנורמן, כשם אחד משיריה 'הוראות כישוף'  כנראה כושפתי.

משורר נוסף ששירתו כבשה בי כל נים היה חגי קלעי, עם שירו 'כפרה'.

 

לסיכום, כפי שאמרתי בראשית דברי, יש בנורמן בר בָּמָה למשוררים ויש בְּמָה להתגאות.

 

 

 

רשימת המשוררים שקראו  משירתם:

מיא שם-אור, נעם לוי, רועי צמח, טל איפרגן, מאיה אילת,  עדי תשרי, אורן עילם, טל סלע, חגי קלעי, אילן שאול, מירב סיאלו חזן, אודיה גנור, מרלין ויניג,  מירי סדלובסקי,  מי-טל נדלר, לורן מילק, רענן פרומן, מעין אבן.

 

 

 

אחת ההצגות הטובות ביותר בעיר - טל איפרגן

כפרה / חגי קלעי

 

לעולם לא נזכה לכפרה. אנו
שהולכים ביניכם בחליפות מגוהצות למחצה, ששולי
החולצות המכופתרות שלנו מבצבצים מצדם האחורי של המכנסיים,
שמזדהים רק בשמנו הפרטי, איננו
ראויים לכפרה. אנו
שאיננו מסיתים מבט בפאריז, שגברים מאוננים מולנו בקרונות ריקים, שיודעים
לצטט מילים אותן אתם חושבים שאתם מבינים. שמתחננים
לחמלה.

 

אנו היושבים בשולי האולימפוס, נישאים על גלים של אופוריה ותקווה
ומוטחים ברחובות, אנו המלכלכים את הרחובות. אנו רחובות המתפצלים עד אין קץ,
דלתות הננעלות מבפנים, פנים ללא הבעה
חריגה.

 

אנו, שכל כאבינו משמשים לכם מצע
למחקרים, לתובנות, לידע, איננו
שייכים לעולם. אנו המאוננים
בשביל להתפרק מהעול, בשביל להעביר את הזמן, בשביל להתמודד עם הפחד משעון הנוכחות.
בשביל פאריז.

 

כל בוקר אנחנו מתעוררים עם הידיעה שנתגלה. כל כניסה למשרד מלווה ברעד.
אנו מפחדים מפגישות בארבע
עיניים. לעולם איננו שותקים על עוול. לא ניתן לאתר אותנו על פי
מאפרות, בדלים, תרופות מרשם.
כל האתרים שלנו אילמים. כל המחירים גבוהים. אנו, שלמדנו לעוף על גלי האתר, לשמוע תדרים אבודים, להתאבד בחדרים, איננו נוכחים
בעצמנו. אנו
השנינה, האושיה, נקודת הייחוס, איננו ראויים
לרחמים, מכירים את השמש הקרה,
המטבע שהנחנו כה בזהירות מתחת ללשוננו אבדה.
איננה.

 

 

אנו הנחת
להורינו, לחברינו, למכרים רחוקים. אנו הנחת מוצא בלתי ניתנת להוכחה או
להפרכה.
אותנו אפשר להזמין להפסקת סיגריה לעולם
לא אמרתי לא. אמרנו
יש בנו כוחות סמויים הנגלים בערפל, קוצי פחדים קהים מחדדים את חושינו.
אין בנו כופרים.
אין בנו שגיאות.
אין בנו זעם
עצור.
הכרתנו אינה מעורפלת.
לילותינו אינם בשלים.
יללתנו חשופה.

 

אנו חגורות שלא הושחלו בלולאות המכנסיים. בכיסנו תמיד ימצא נייר לכתיבה ועולם
לא יהיה לנו עט. כיסונים ממולאים בתאווה, אורגיה המונית ללא חדירות. צופי פורנו
עיוורים.

 

אנו הרואים, השומעים, הנודדים בין הכיסאות. איננו יודעים דבר
אחד על השני. איננו עובדים
איננו מסוגלים ללמוד. לכולנו
תארים גבוהים ושאיפות להתחמקות. אנו חמקן, מפציץ, מטוס זעיר ללא טייס. אין בנו חשש מהחיים או
מהמוות. היסטריה צרופה נכרכת בצפוי ובמוכר. כולם יודעים את
סופנו. לעולם לא
נזכה לכפרה.

פורסם בתאריך 05/11/2014 - אתם מוזמנים להגיב כאן למטה

כתב-העת המסדרון | אתר חדרים