"התגשמותו של "המסדרון" אינה רק בהיותו לעצמו, אלא במובנו העמוק של ה-"הַקְהֵל". הפגישה, החיבור של יוצרי פואטיקה ישראלית, משל היה זה צו שליחות".

מאת: הלנה מגר-טלמור

יאיר בן־חיים קורא את שירו "בשיא" מגיליון 4 של כתב-העת המסדרון

וְיֵשׁ

כָּל הָאֲנִי. כָּל הָאַתָּה.*

 

ערב ההשקה ל-"המסדרון", כתב - עת לשירה ופרוזה, תרבות ואמנות ; גיליונות מס' 4 -3.

ביום חמישי 27/10/2016, בבית "עלמא", התקיים ערב ההשקה לגיליונות 3- 4 של כתב העת לשירה ופרוזה, תרבות ואמנות "המסדרון".

 

איני רוצה לסקר את הערב. אני מבקשת לנסות להביעו דרך מבטי.

אל תוך שלושת החדרים המחוברים כאחד התכנסו ובאו אנשי ספרות ורוח. אנשי אקדמיה העוסקים בחקר הספרות, משוררים ידועי שם בצד כותבים שעדיין מסמנים את דרכם, שחקנים ומספרי-סיפורים והמנצח – יאיר בן־חיים, העורך הראשי והמו"ל של כתב-העת.

 

בין השיחות החרישיות, חיבוקי ההכרות, מצלמת הווידאו, המיקרופונים שעל הפודיום, כוסות הקפה, יכולתי להרגיש איך האוויר נושם את עצמו ושואף פרודות של איכות דקה. משובחת. אלה, לבשו אותיות ומילים של חג עד כי ניתן היה להבחין בהן משייטות בנינוחות נרגשת מעל המשתתפים.

 

החלונות הפתוחים הנשיבו לתוך החדרים את ארומת האדמה, שאך ספגה אליה את היורה, כמו רצתה להוסיף את נופך ההתחדשות.

אפשר לתאר כי השקת הגיליון הראשון של "המסדרון" לוותה ברעד כפות הידיים, אך כעת, עם השקת הגיליון השלישי והרביעי, האצבעות בוטחות יותר. נראה היה לי כי ההנכחה, כי ה-הֱיות המופשט מתחבר לחומר, וביחד הם יוצקים אמירה בהירה של נוכחות. אולי כי כך, התמלא החלל בפעימות של חיוך.


 

רחלי וולשטיין ועופר שלחין בביצוע בכורה של השיר "במקום פרידה" שהלחין יאיר בן־חיים

1/14

יאיר בן־חיים מזמין את הלנה מגר-טלמור בפני הקהל

משוררים קוראים - אירוע השקת כתב-העת "המסדרון"

יאיר בן־חיים מציג את גיליון מס' 4 של כתב-העת "המסדרון"

לאחר דבריו של יאיר, אשר יותר מכל העידו על צניעותו, נשאה דבריה פרופסור נורית גוברין.

בנאומה, סקרה פרופסור נורית גוברין את כתב העת "המסדרון" ובחנה אותו על-פי מניפסט הכוונות שלו. הפרופסור ציינה כיצד עומד "המסדרון" בהבטחותיו ואיך הוא מקרין מתוכו את מקצבה של השירה והספרות העכשווית הישראלית.

 

פרופסור הלל ברזל סיפר על שני המשוררים שלהם הוקדשו הגיליונות, דליה רביקוביץ ונתן יונתן. במעבר מיוחד, חיבר הפרופסור את הדברים לפועלו של יאיר בהקמת "המסדרון", כעשייה ספרותית אמיצה. פרופסור הלל ברזל התעכב בדבריו גם על הפורמט הייחודי של כתב-העת, על איכותו הגרפית יוצאת הדופן ועל הבשורה שהוא נושא.

 

המשורר אמיר אור, הביא אל קדמת הבמה את עבודת העריכה. אמיר, עורך סדרה של ספרי שירה בהוצאת "פרדס", הסביר והדגים את השיח המתרחש בין עורך לכותב. הגדרתו המרתקת את העורך כקורא העל וכקורא התם של היצירה המתהווה, חידדה באחת את הפיקחון הנוקב, הבלתי מתפשר, החד, של העבודה הספרותית, זו המתקיימת עוד טרם התפרצה הבריאה אל היקום. שיריהן של אירן דן, סמדר אימור ואורלי שמואלי, שלוש משוררות שאמיר אור עורך את יצירתן, מופיעים בגיליון.

 

עם תום הדברים, קראו משוררים וכותבים משיריהם.

 

אני יודעת כי מתקיימים לא מעט ערבים ספרותיים, לכל אחד מהם סיבתו ונבדלותו. דיווח נוסף על ערב השקה הוא, לכאורה, עוד אירוע על רצף לוח השנה. למשורר ויזלטיר ישנו ספר, "דבר אופטימי עשיית שירים", דוברי הערב הדגישו והסבו את דבריו של המשורר באומרם: "דבר אופטימי הוא הוצאת כתב-עת ספרותי בארץ." מכאן, דווקא מכאן, ערב ההשקה של "המסדרון" אינו יכול להיות מתובנת לתוך ההגדרה – אירוע נוסף. שכן, התגשמותו של "המסדרון" אינה רק בהיותו לעצמו, אלא במובנו העמוק של ה-"הַקְהֵל". הפגישה, החיבור של יוצרי פואטיקה ישראלית, משל היה זה צו שליחות.

 

והוא אשר כתבתי בפתח דבריי, לבש האוויר רקמת עור וגידים ודיו, ונתן מבטו הרך בנקהלים, וסימן בהינד ראש רגע התעלות של אמת.

 

וְיֵשׁ

כָּל הָאֲנִי. כָּל האתה.

וּגְבִיעֵי הָאֹשֶׁר הַקְּטַנִּים

שֶׁאֱלֹהִים שׁוֹמֵר

גָּבוֹהַּ

בַּמַּדָּפִים הָעֶלְיוֹנִים.

 

*מתוך שירה של אירן דן, "ויש לי", המופיע בכתב העת "המסדרון" ; גיליון מספר 4 .

פורסם בתאריך 31/10/2016 אתם מוזמנים להגיב כאן למטה