"הכל שפיט" נוסח רן יגיל. תשפטו בעצמכם

 

מאת: יאיר בן־חיים

רן יגיל מקריא את אחד הסיפורים בספרו החדש

"לחדול יחד איתן מן החול התל-אביבי החי ללא הפסקה אל עולם המקדש את ההתבוננות אל מעבר להמון, מעבר לחוץ, לנורמלי, לשיקי, לזוהר"

 מזי כהן-מלמד

אביחי קמחי

מזי כהן-מלמד

חן ישראל קלינמן

דמיינו לעצמכם שכתבתם ספר, שעברו שנים ובמדף הספרים שלכם כבר נערמו עשרה ספרים האם עצרתם לרגע לחשוב איך נראים חייו של סופר, מה סדר יומו, מהיכן הוא שואב את הרעיונות לכתיבתו,  מה באמת חשוב לו להוריש לאנושות מדימיונו ובעיקר מכישרונו.

 

את התשובות תוכלו לקבל באחת משתי דרכים: או שתנסו לכתוב בעצמכם ספר, או שתקשיבו  לסיפור חייו של סופר פעיל ותנסו לגלות מה מניע אותו לכתוב.

 

כשישבתי לכתוב על ערב ההשקה של ספרו החדש של רן יגיל שהתקיים בבית היוצר של אקו"ם בנמל תל-אביב ביום שני 29/06/2015, התלבטתי אם להסתפק בדיווח ענייני או להתייחס לספר עצמו. עוד אני מתלבט, ודפי הפייסבוק הוצפו בדיווחים כתובים ומצולמים על אירוע ההשקה.  ממש רשות השידור החופשית הציבורית, וטוב שכך.

 

זה היה לכל הדעות אירוע מוצלח, רווי אווירה אינטימית, כמעט משפחתית, עם גילויים של אהבה וידידות בין חתן השמחה לבין הסופרים והמשוררים, שאת ספריהם הוציא לאור בהוצאת "עמדה" שבבעלותו. הייתה תחושה של פירגון, ובעיקר הערכה ותודה על מי שהוא מצד חבריו.

קליפ סקירה מתוך ערב ההשקה

הזמרת והיוצרת זוהר ופסי

 אביחי קמחי (משמאל), בראיון המשותף עם רן יגיל וצדוק עלון

המשורר אביחי קמחי הינחה את הערב במיומנות ובמקצועיות. הערב נפתח עם שיר סוחף בביצועו של המשורר-מלחין-זמר דויד ברבי, "פער הדורות" (מזדקנים), למילים של רן יגיל. אחריו עלה לבמה רן יגיל, וסיפר בקצרה על היצירה שלשמה התכנסו כולם: "בספר שבעה סיפורים קצרים, סיפור לכל יום. כל אחד משבעת הסיפורים מתחיל בציטוט משיר של יום שמקורו בתהילים, ומופיע בתפילה.  יש פער בין הפסוקים הגבוהים לבין שיגרת היום-יום האפורה. למרות שאלו בדרך כלל ימים מיוחדים של הגיבורים (כל סיפור מוקדש לגיבור אחר), שיגרתם בדרך כלל אפורה וקשה". 

בהמשך הקריא את מרבית הסיפור של יום שני, "הַשְּׁמַטְקֶעלֶע", והותיר את הקהל קשוב ומרותק.

 

אחריו הוזמנה לבמה המשוררת מזי כהן-מלמד, שאמרה: "הסיפורים הקצרים מעמידים שבע דמויות המהלכות בין חיים למוות, המעמידות את חוויית האובדן, הנטישה, החידלון. הקורא מוזמן להיכנס פנימה, לחדול יחד איתן מן החול התל-אביבי החי ללא הפסקה אל עולם המקדש את ההתבוננות אל מעבר להמון, מעבר לחוץ, לנורמלי, לשיקי, לזוהר, לארצי הכביכול שמיימי".

בהמשך התעכבה על הסיפור של יום שלישי, בדגש על נושא הנטישה. "חשתי שהוא אוחז בי ברצותו לא להנטיש אותי", הסבירה והוסיפה: "מעניין שהדמויות בסיפור הן בעלות שם שהעניקה להן הדוברת, ולא מצאתי שום אזכור של שמה, כך שגם מהבחינה הזו חשתי שישנה הנטשה של בית, שכן שמו של אדם הוא ביתו".

 

הזמרת והיוצרת טל שדאי סיפקה אתנחתא מוזיקלית, וביצעה  שני שירים שכתבה והלחינה: "הקהל לובש שחור" ו"שני אקורדים".

 

הדובר הבא, המשורר והעורך ד"ר חן ישראל קלינמן, הוא בוגר תואר ראשון במדעי המוח וספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, ובעל תואר דוקטור לספרות משווה. ב-2010 ייסד יחד עם רן יגיל את כתב-העת המקוון לספרות, "יקוד". כיום הוא שותף פעיל בכתב-העת "עמדה". מתוך דבריו: "כשניגשים ליוצר, בוודאי ליוצר טוב, מנסים להבין את המפתחות ליצירה שלו. מהי נשמת היצירה שלו,  מה עומד מאחוריה. בכל פעם שאני קורא את הסיפור של רני, בוודאי את הסיפורים בספר שאנחנו משיקים היום, אני חושב שאחד המפתחות המרכזיים היא המציאות הקשה שכל אדם נמצא בה ומנסה לשרוד אותה. רני כותב כמעט תמיד על אנשים קטנים הנמצאים בשוליים, במקומות קשים שרובנו פחות מכירים. השאלה האקזיסטנציאליסטית (קיומית) היא: איך מתמודדים עם המציאות הקשה? רני מנסה בפירוש להתמודד איתה בצורות מפורשות יותר ומפורשות פחות".

 

 

הזמרת היוצרת זוהר ופסי, נכדתה של המשוררת וסופרת הילדים הנודעת אנדה עמיר-פינקרפלד, ביצעה שני שירים. יגיל החמיא לה ואמר, ש"כבר לא שומעים שירים כאלה בימינו". לסיום הוזמנו רן יגיל והמשורר-סופר צדוק עלון, לראיון אישי בסיגנון השאלה הזהה. את הערב חתם דוד ברבי בשיר "פראות", למילים של קמחי, שהפך להימנון בהופעותיו.

כמה מילים על הספר

 

"סיפור של יום – הכול שפיט" הוא ספרו העשירי של רן יגיל. חלקו הראשון מורכב משבעה סיפורים קצרים, סיפור לכל יום. כל סיפור נפתח בציטוט משיר של יום שמקורו בתהילים, ומופיע בתפילה. בחלקו השני הנובלה "הכול שפיט"

בגב הספר נכתב, ואני מצטט: "מתוך הסיפורים עולים עיקרי כתיבתו רבת-השנים של רן יגיל: מבוכה וחרדה קיומית עירומה, מחוספסת, לצד אחיזה בערכים הומאניים וכמיהה מבוישת למשמעת שמעבר, לאמונה; ליווי דמויות קשות-יום, חריגות, מתוך סקרנות חיונית ואהבת אדם; אהבת הספרות ואנשי הספרות; הומור דק וחם לצד עלילות מתח ובלשות; נטורליזם קונקרטי ופיזי מאד לצד הפלגות סוריאליסטיות, רומנטיות ומחויבות"

הנובלה "הכול שפיט", המתפרשת על-פני  75 עמודים (כשליש מסך-כל עמודי הספר), מזמינה את הקורא להצצה אל עולמו של עיתונאי, מבקר ספרות, מבקר תרבות ואמנות שתפקידו לבקר ולבתר, לשפוט ולהכריע. הכל שפיט, הכל מותר. רוב הפרטים בסיפור מבוססים על ניסיונו המקצועי של רן יגיל כמבקר ועיתונאי, עם תוספות יצירתיות מדימיונו הפרוע. באמצעות הסיפור הוא משתף את הקוראים בצדדים האפלים של המקצוע, האילוצים, האיומים, הסלידה מתכתיבים.

העלילה מרתקת ומותחת, כופה על הגיבור התמודדות עם מצבים בלתי-צפויים. לא אקלקל לכם את הנאת הקריאה, רק אספר בקצרה שעלילת הסיפור מתרחשת בחניון תת-קרקעי של קניון. הגיבור,  בכניסה לחניון, מזמזם לעצמו את שירו של אלתרמן, "ליל חנייה", וחושב שזה יכול להיות רעיון לא רע לכתוב מדור ביקורת על חניונים.

מה שמתחיל כתיאור שיגרתי, פעולה שרבים מאיתנו מבצעים כמעט מדי יום, מתפתח במהירות לסיפור רווי אימה וחרדה, כמיטב הדימיון הפורה והכתיבה הקולחת של יגיל. מומלץ.

צילום: יאיר בן־חיים

© כל הזכויות שמורות

לאלבום התמונות בפייסבוק לחצו כאן

פורסם בתאריך: 04/07/2015 אתם מוזמנים להגיב כאן למטה