חנה סנש נולדה בבודפשט שבהונגריה. אביה בלה סנש, היה עיתונאי, סופר ילדים ומחבר מחזות תיאטרון וקומדיות נפטר כשהיתה בת שש. בשנת 1939 עלתה לארץ, למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות שבנהלל והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים. בתקופה זו הדריכה בקרן בקרית חיים של הנוער העובד והלומד. ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית. ב-16/3/1944 צנחו חנה סנש וחבריה בקרואטיה, שם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים, נשלחה לכלא בבודפשט, שם נחקרה בעינויים. היא הועמדה לדין בבית דין צבאי הונגרי באשמת ריגול ובגידה במולדת, אך עוד בטרם הסתיים משפטה היא הוצאה להורג ב-7/11/1944 והיא רק בת 23. ב-26/3/50 הועלתה גופתה לארץ לנמל חיפה והובאה לקבורה בהר הרצל בירושלים את שיריה כתבה סנש בחשאי וכולם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה". דמותה משמשת מופת ועליה חונכו דורות, היא הפכה לסמל בהקרבתה למען מדינה עברית ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. תרמו למעמדה הסמלי, שיריה, מכתביה והכתבים הרבים שהשאירה.