לפעמים נדמה לנו שהכל ברור ומובן מאליו, אנחנו מקבלים את דין  תרבות העדר המכתיבה לנו לנהוג לא אחת לא ממש כפי שהיינו רוצים לנהוג. כשכותרת של מילה אחת מתנוססת בשיר היא יכולה לפעמים לשדר עוצמות שלא היינו מעלים בדעתנו שמילה אחת בודדה יכולה לחולל. המילה עדיין ככותרת וכתר לאמירה  משמשת כזרקור ארוך טווח. היא בהחלט גורמת לנו להיעצר.

ישנם לא אחת שירים קצרים  שהם סצנה שלמה כמו בסרט, והמועט מעורר אצל הקורא אסוציאציה  והיא משתנה מקורא לקורא. לאן לקחו אותי המילים בשיר 'עדיין' של ענת גרי לקריף, מתוך ספר שיריה הראשון "שומעים את צעדיך" שיצא לאור בשנת 2014.

"אז איך זה שזה עדיין קורה למרות שמבקשים שיפסיק ואז מתחננים שימשיך ושני קולות מהדהדים מטשטשים את גבול הממלכה".

מדובר על התרחשות היא יכולה להיות חיובית או שלישית, אתם יכולים לבחור, השיר פתוח לרעיונות שונים ומגוונים הכותבת לא מכתיבה מצב לאקט מסוים, היא מדברת בכלליות, כנראה מדובר על משהו טוב שגם הוא יכול לעורר אי שקט לפעמים ובמצב כזה אנחנו רוצים אתנחתא לאמוד את  כל מה שיש לנו באותו רגע.  והנה אחרי שגמענו  חשיבה והתנענו את דעתנו אנחנו בוחרים להמשיך להיות במצב הקיים. נשמנו עמוק והבנו שככה עדיף זה מצב התואם את מידתנו. והקולות חוזרים ומהדהדים ויוצרים חומה בלתי נראית המקיפה את הממלכה, למעשה זאת חומת מגן השומרת את נתיני הממלכה והכל עדיין שריר וקיים אם אופציה לשינוי ואולי לשיפור המצב.