שיר שיח - יאיר בן־חור - הוד מעלתה

הוֹד מַעֲלָתָהּ / יאיר בן־חור

 

 

כשכתבתי את הסקירה על ספר השירה החדש 'תחילת הזריעה של המשורר  יאיר בן־חור קראתי בעיון רב את השירים ואהבתי רבים מהם עד מאוד, אחד מהם היה השיר 'הוֹד מַעֲלָתָהּ'. הניתוח הסימבולי של המילים  חשף מערכת יחסים מורכבת קשה בין הדמויות המככבות בתוך הסצנה. השיר  חושף תיאורים קשים כמו בְּטֻמְאָתָהּ, עֲלִיבוּתָהּ, נִשְׁמָתָהּ הָאֲבוּדָה, סְפוּגַת אֶגְרוֹפִים קְמוּצִים וגם משפט סיכום המסתיים בדרמה גדולה שבתוכה המוות מגלם תפיד ראשי,  גּוּפָתָהּ צָנְחָה מִמְּרוֹמִים / וְחַיִּים אֵין בָּהּ.

 

הביטויים מתארים מערכת יחסים מורכבת רבת תהפוכות, השזורה בריבים וטענות. השיר הותיר בי משקעים חזקים  ועורר אצלי שאלות ותהיות מה מסתתר בתוך הסצנה? בסקירה שכתבתי ציינתי 'הדובר מטיח האשמות  קשות במיוחד בנמענת ויוצא בהאשמה חמורה  שהיא מעלה בתפקידה'. הדובר מתבונן על הוד מעלתה ומרגיש שהיא מתרחקת ממנו ולא נותר צל של זיכרון אחרי לכתה ולמעשה היא הותירה מאחוריה חלל גדול  וריק מתוכן. הוספתי ואמרתי כי 'יש כאן תיאור של נטישה ובגידה, ארחיק לכת ואומר 'מעשה התאבדות', הדובר רואה בכך מעשה נפשע שאין עליו סליחה ומחילה. הוד מעלתה מכרה את נשמתה האבודה לשטן והותירה מאחור את הדובר כעוס ופגוע.  שאלת השאלות היא מי היא הוד מעלתה?'

 

איך שסיימתי לכתוב את הפרשנות שלי התקשרתי ליאיר כדי לשאול אותו על מה מדבר השיר  ומה הייתה הסיבה לכתיבתו. יאיר סיפר לי כי נחשף לשיר של חבר שכותרתו הייתה 'הוד עליבותה' וזה גרם לא לאסוציאציה לביטוי 'הוד מעלתה' בעקבותיה נכתב השיר.  לדבריו הסצנה שבשיר היא פרי דמיונו והוא עשה השאלה  של הביטוי לסיטואציה  שבמרכזה נמצאת אישה מוכה וגבר נוסף מחייה המתבונן בה מהצד ומדבר בציניות וזלזול על כך שהיא מוכנה לספוג את המכות וההשפלה וממשיכה לחיות בצל הזוועה. מבחינת הגבר הנוסף, זאת עליבות וחוסר חשיבות עצמית שהאישה למרות הכל נשארת במחיצתו של הגבר המכה  גם בידיעה שהיא יכולה לשלם על כך בחייה. כאשר יאיר סיפר לי איך נוצר השיר,נזכרתי כי ציינתי  כי אולי מדובר במעשה התאבדות ואם יורדים לעומקה של הסצנה אפשר בהחלט לראות באישה מוכה שלא בורחת מהתופת סוג של התאבדות. 

 

 

 

הוֹד מַעֲלָתָהּ נְעוּלָה בַּחֶדֶר

בְּנַעֲלֵי עָקֵב פְּגוּמוֹת.

הוֹד מַעֲלָתָהּ מַעֲלָה בְּתַפְקִידָהּ

וְהִיא מַעֲלָה זִכרוֹנוֹת

רֵיקִים מִתֹּכֶן

מֵחַיֶּיהָ.

 

הוֹד רוֹמְמוּתָהּ הִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹם מוֹשָׁבָהּ

וּפָסְעָה אַל עֵבֶר עֲתִידָהּ הַמָּחוּק.

הוֹד קְדֻשָּתָהּ קְדֵשָׁה בְּטֻמְאָתָהּ

כְּשֵׁרָה לִמְהַדֵּר הַטֻּמְאָה, הוֹד מַעֲלָתוֹ.

 

כִּי הוֹד עֲלִיבוּתָהּ מָסְרָה נִשְׁמָתָהּ לַחֹשֶׁךְ

שֶׁהֵאִיר אֶת נִשְׁמָתָהּ הָאֲבוּדָה.

סְפוּגַת אֶגְרוֹפִים קְמוּצִים בְּקַמְצָנוּת רְחָבָה

סְגֻלּוֹת פָּנֶיהָ מִשְׁתַּקְּפוֹת בְּמַרְאָתָהּ.

 

הוֹד מַעֲלָתָהּ נְעוּלָה בַּחֶדֶר

בְּנַעֲלֵי עָקֵב הֲרוּסוֹת

גּוּפָתָהּ צָנְחָה מִמְּרוֹמִים

וְחַיִּים אֵין בָּהּ.

פורסם בתאריך 02/11/2013 אתם מוזמנים להגיב כאן למטה